|
|
עמוד:11
ולתאטרון , כי לכך הוכשרתי דווקא בחוג לתאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים . אמנם למדתי גם בבית הספר לחינוך , אבל הלימוד בו היה תאורטי בלבד , במגמה לעיון ומחקר . ב27- באוגוסט 1976 הודיעה מורה שכירה אחרת , שהייתה אמורה לחנך את כיתה ה , ' שבגלל המתח הביטחוני באזור היא מבטלת את בואה . כך , בהתראה של שלושה ימים , ללא כל הכשרה קודמת , התחלתי ללמד בבית הספר . עיקר החוויה מבחינתי היו הגילויים שלי לגבי תלמידיי . למדתי את תלמידיי ואת אופן המפגש שלהם עם החומר הנלמד בסקרנות תמימה ואותנטית . מורה ותיקה ומנוסה חנכה אותי והדריכה אותי בכל עניין שלגביו הזדקקתי לעצה . אני הגדרתי בעיות , משאלות , יעדים , והיא נתנה לי עצות מעשיות והפנתה אותי למקורות מידע נוספים . אבל לא פחות מכך התייעצתי עם תלמידיי . שאלתי אותם שאלות רבות על דעתם , העדפותיהם , עמדותיהם ; המללתי את שיקולי הדעת שלי בפניהם . הסברתי להם בגלל אילו אילוצים ואילו מטרות קיבלתי החלטות שונות שנגעו להם . שיתפתי אותם בתגליות שלי ובתוכנות שלי . הם הגיבו בהשתתפות ובחיוניות אותנטית , ואני למדתי מהם . הייתה להם ביקורת עניינית . היה להם רצון מובהק למצוא עניין על-פי טעמם האישי , להתבטא מתוך עמדתם ולהצליח גם על-פי הקריטריונים הפורמליים שייצגתי בעיניהם , ולו מעצם תפקידי . מאז אותה שנה , חיפשתי העשרה טכנית ועיגון תאורטי לחוויה העשירה שעברתי . לאחר שנתיים של הוראה וחינוך ללא הכשרה , למדתי בשנת הסבה לתעודת הוראה במכללת דוד ילין . בחרתי דווקא בהסבה לגיל הרך , כיוון שהעסיק אותי בעיקר גיבוש הרגלי הלמידה הבסיסיים . נהניתי מאוד בעבודה המעשית ובלימודי הדידקטיקה . שאר הלימודים לא סיפקו אותי כלל . נשארו בעינם הגעגועים לאיכות העשירה של התמודדות עצמאית ואמיתית בשנת ההוראה הראשונה , "המקרית , " וללמידה הרלוונטית שנלוותה לה . לאחר חמש שנות הוראה בבית ספר יסודי ובאולפנים , זכיתי ב1982- לעבוד ב " מרכז KOHL למורה" בירושלים , שנוהל בידי איזיקה ויפה
|
|