|
|
עמוד:8
של סכיזואידיות או סכיזופרניה מנקודת מוצא סכיזואידית . מכל מקום , תיאור בעיות האנשים הנזץנים בפרקים הבאים מכוון להוכיח שמן הנמנע לתפוס בעיות אלה באמצעות שיטות הפסיכופתולוגיה והפסיכיאטריה הקלינית כפי שהן עומדות היום , והן נזקקות לשיטה האכזיסטנציאל פנומנולוגיה כדי להציג את מלוא משמעותן ואת הרלבנטיות האנושית האמיתית שלהן . בספר זה נגעתי ישירות , עד כמה שהדבר ניתן , בפציינטים עצמם , והמעטתי ככל האפשר בדיון בבעיות היסטוריות , תיאורטיות ומעשיות המתעוררות במיוחד נוכח הפסיכיאטרית והפסיכואנליזה . הצורה המיוחדת של טרגדיה אנושית שאנו עומדים כאן מולה לא הוצגה עד עתה בבהירות הראויה ומתוך הבחנה מספקת . לכן חשתי שהחובה התיאורית הטהורה חייבת לעמוד לפני כל שיקולים אחרים . לפיכך נועד פרק זה להעמיד רק ניסוח קצר ביותר של כיוונו הבסיסי של הספר , ניסוח הנחוץ כדי למנוע אי הבנות מכשילות . והוא פונה לשני כיוונים : מחד גיסא הוא מכוון לפסיכיאטרים המכירים היטב את סוג ה"מקרה" הנדון , אבל אינם מורגלים לראותו qua person כפי שמתואר כאן ; ומאידך גיסא מכוון הוא לאלה המכירים ומחבבים אנשים כאלה אבל לא עמדו מולם כמו מול "חומר קליני . " מן הנמנע הוא שלא יהיה בכך משום אי סיפוק מסוים לגבי שני הכיוונים כאחד . כפסיכיאטר , אני נתקל בקושי רציני מיד עם ההתחלה : כיצד אוכל לפנות ישירות אל הפציינט אם המלים הפסיכיאטריות שברשותי שומרות מרחק ביני ובינו ? כיצד ניתן להוכיח משמעות ורלבנטיות אנושית כללית של מצב הפציינט אם המלים שעלינו להשתמש בהן נועדו במיוחד לבודד ולהגביל את משמעות חייו לכדי חטיבה קלינית מיוחדת ז אי נחת לגבי המילון הפסיכיאטרי והפסיכואנליטי היא תופעה ר 1 וחת , ובמיוחד בקרב אלה הנזקקים לו ביותר . רובם ככולם חשים שמלים אלה של הפסיכיאטרית והפסיכואנליזה אינן מצליחות לבטא מה "שבאמת מתכוונים" לו . אבל להניח שניתן לומר דבר אחד בעוד שחושבים דבר אחר — זוהי צורה של הונאה עצמית . לכן , מן הראוי לפתוח בבדיקת כמה מן המלים שבשימוש . המחשבה היא השפה , כפי שאמר זאת וויטגנשטין . אוצר מלים טכני הוא רק שפה בתוך שפה . בדיקת אוצר המלים הטכני תשמש בו בזמן גם כנסיון לגלות את המציאות שחושפות או מכסות המלים .
|
|