|
|
עמוד:8
א . בהיותי בת עשרים וחמש סיפרה לי ידידה כי אחיה נהרג בתאונת אופנוע שנתיים קודם לכן . היא אמרה : "כל רע לא אונה לי עד היום ההוא " . ימים רבים הפכתי אמירה זו במוחי . למה יכלה להתכוון ? והרי דברים רעים קורים לכל אחד — אף לבני המזל הגדולים ביותר . שנתיים לאחר מכן נוכחתי כי בני שאך זה נולד הינו עיוור : ביום ההוא נזכרתי בדבריה . עתה ירדתי לסוף דעתה . ידעתי כי כל רע לא אונה לי עד אז . ג'ודי נולד בשלהי יוני , 1972 בעוד אישי , ג'יי , ואני צופים בכך בהשתאות מתישה . בתנו הבכירה ליזה היתה אז בת שלוש שנים . למרות שהתינוק נולד חודש ימים קודם למועד , הדבר לא הדאיג אותנו במיוחד , שכן משקלו היה משקל של תינוק בריא 2 . 84 — ק"ג — ומראהו נאה . כעבור ארבעה ימים לקחנו אותו הביתה , מוקסמים מעצמנו ומשני ילדינו הנפלאים . כעבור תשעה ימים חשך עולמנו : הרופא שיילד את ג'ודי צילצל אלינו והודיע לנו כי בדיקה שגרתית גילתה שהשל יה נזדהמה במחלה ששמה ךעללת ( טוקסופלסמוסיס . ( נשים רבות לוקות במחלה הזאת בתקופת הריונן ויולדות ילדים בריאים לחלוטין . חלקי לא שפר כחלקן . במרוצת השנה הראשונה נודע לנו כי ג'ודי עיוור , מירא ?? זתן ( היךרוצפאלי ) ומפגר , וכי הוא סובל מלזיתוק מוחין ומהתקפי פתע . כל שבוע שחלף למן השיחה הטלפונית הראשונה ההיא הביא עלינו פורענויות חדשות לבקרים , ובסופו של דבר כמעט נתקהו חושינו לכאב . מומחה בדק את עיניו של ג'ודי ומסר לנו כי הן נפגמו קשות : ג'ודי יראה אך מעט מעולמנו , אם יראה בכלל . מקץ שבועיים הבחין רופא הילדים כי ראשו גדל מהר מדי . מומחה אחר אישר את החשדות של הרופא הראשון י נוזל הלך והצטבר בתוך גולגלתו של ג'ודי , והנוזל הזה לחץ על מוחו . היה ברור כי הזיהום התפשט מעבר לעיניו . כנראה נפגם גם מוחו . בשמונה עשר החודשים הבאים חשתי כאילו אני חיה בתוך בית חולים . העיתוק , שהקל את הלחץ בתוך ראשו של ג'ודי , נחסם , ולאחר מכן נזדהם . הצטננויות רגילות הביאו אותו אל סף המוות . אפילו בהיותו בריא היה זקוק לשפע של השגחה רפואית . בכל אותן השעות שלא ביקרתי בבתי חולים ואצל רופאים ניסיתי להרגיע תינוק סובל ואומלל . ג'ודי בכה דוב הזמן ו היתה זו יבבתו המיוסרת של תינוק
|
|