|
|
עמוד:12
אותו , חייבה אותם להתמודד הן עם מצפונם והן עם הסכנה שהם ייתפסו בדעת הקהל כמפקירים את התפוצה הצפון אפריקנית לגורלה . גם במשבר זה , כמו בשואה , ' לפוטנציאל הנתק הקיצוני בין המרכז הלאומי לתפוצות היו יכולות להיות תוצאות חמורות , שהיו מבליטות את גודל הסכנה שאיימה על התפוצה ואת העובדה שההנהגה הלאומית לא יכלה - או לא רצתה - להיענות לקריאות המצוקה שלה . ' למרבה המזל זה לא אירע - התחזיות הפסימיות ביחס לצפוי ליהודי צפון אפריקה לא התממשו . ג השער השלישי עוסק בהיסטוריוגרפיה של תקופת המנדט ושל מדינת ישראל ופותח אותו מאמרו של בני מורים : 'הערות על ההיסטוריוגרפיה הציונית ורעיון הטרנספר בשנים . ' 1944-1937 לדעתו , העובדה , שרוב ערביי ארץ ישראל גורשו במהלך שנת , 1948 לא היתה 'פרי של תכנון מוקדם או הגשמה של תוכנית אב מוכנה מראש . ' אולם ' רעיון הטרנספר לא בא אל העולם במהלך שנת : 1948 היו לו שורשים עמוקים בציונות מאז היווסדה . ' את ראשיתו ניתן לאתר כבר ביומניו של הרצל והוא עלה על סדר היום הציוני ביולי , 1937 כאשר ועדת פיל נתנה לו לגיטימציה . עבור מנהיגים ציוניים כמו דוד בן גוריון , 'שילוב רעיון הטרנספר בתכנית החלוקה איפשר ... לקבל את התכנית המוצעת ולהביאה בפני חבריהם בהנהגה . ' בן גוריון ואחרים תמכו אמנם ברעיון הטרנספר , אך הבינו כי עדיף להצניעו ולא לדבר עליו בפומבי , ואחר כך דאגו שהתבטאויותיהם בזכותו יימחקו וייגנזו . בשנים האחרונות התגנב 'קשר שתיקה ' זה אל ההיסטוריוגרפיה הרשמית כתוצאה מכך שחוקרים מסתמכים בעיקר על פרוטוקולים רשמיים ואינם בודקים את הפרוטוקולים הראשוניים והבלתי מצונזרים . לטענת מורים , לו פרוטוקולים אלה היו נבדקים , היו מגלים כי לא רק בן גוריון אלא גם חיים וייצמן , ואפילו מנהיגים מתונים כארתור רופין ומשה שרתוק צידדו ברעיון . זה מביא את המחבר לשתי מסקנות . ראשית , כי יש בקרב ההיסטוריונים 'הכותבים בשנים אלה ממש ' כאלה המתעלמים ממרכזיות הרעיון בהגות הציונית מתוך מטרה ' למחוק כל רבב מדגל הציונות . ' ושנית , כי 'אין להבין את אשר קרה בתש " ח , כולל הגירושים ההמוניים ומניעת שובם של הפליטים , מבלי להבין את הרקע המחשבתי של מנהיגי היישוב , שבו תפס רעיון הטרנספר מקום מרכזי . ' המאמר השני בשער זה , 'היסטוריה בין פוליטיקה לאקדמיה , ' נכתב בידי זאב צחור . לדעתו , 'האבות המייסדים ' של התנועה הציונית בכלל ושל תנועת העבודה במיוחד היו מודעים ביותר לדרך שבה יונצחו הם ובה יונצח מפעלם בדברי הימים . כן היו 'בעיני עצמם נושאי בשורה והיו להוטים מאוד להפיצה , ' והיו מודעים לתפקיד המרכזי של ה ' אוטו היסטוריוגרפיה ' בהכשרת הלבבות לקראת המהפכה שעליה היו מופקדים . לכן
|
|