|
|
עמוד:11
מאסופות אחרות בכך שהוא משלב כאמור בין עשייה אקדמית-מחקרית ובין עשייה במסגרת גופים מינהליים-מדינתיים ובמסגרת גופים של החברה האזרחית . בשילוב זה טמונים יתרונות רבים , מכיוון שהוא חושף נקודות הסתכלות חדשות ומגוונות על הסוגיה . יש לקוות שחוברת זו תפתח צוהר לנושא שעמד בצל במשך שנים רבות Z השימוש במשאבי קרקע לצורכי ביטחון והשלכותיו Z ותשמש מקור ידע ובסיס לדיון בעתיד . המאמר הראשון בחוברת , " ביטחון וטריטוריה בישראל : סדר יום לדיון ולמחקר" מאת עמירם אורן , הוא בבחינת מבוא לדיון . מאמר זה שוטח את ההיגיון התיאורטי של האסופה ומבקש לנסח סדר יום מחקרי בסוגיית השימוש הביטחוני בקרקע . השאלה שבמרכזו היא מהן הסוגיות העיקריות שעניינן השילוב בין ביטחון ובין טריטוריה בהקשר של שימוש במשאבי קרקע לצורכי ביטחון . המאמר סוקר בקצרה את שימושי הקרקע הביטחוניים ואת העיסוק בהם בשיח הפומבי , במחקר האקדמי ובבירור המקצועי , וכן את בעלי העניין בשימושי הקרקע הביטחוניים . הוא מדגיש שיש לבחון את ההיבטים הגיאוגרפיים-מרחביים של יחסי צבא y מדינה ויחסי צבא y חברה בהקשר של שימושי הקרקע הביטחוניים מארבעה היבטים : פוליטי-תרבותי , גיאוגרפי ותכנוני , כלכלי וסביבתי . הבחנה זו משמשת נקודת מוצא להגדרת הסוגיות המרכזיות לדיון ולמחקר . מאמרו של ערן פייטלסון , " ביטחון , פיתוח בר-קיימא וקרקע : מחשבות ראשוניות , " הוא הראשון מבין שני המאמרים שעניינם היבטים עיוניים . המאמר מציג הרהורים על הקשר שבין קיימות לביטחון בהקשר של קרקע בישראל . ייחודו בכך שהוא בוחן את הנושא בזווית רחבה : לא רק מנקודת ראות ישראלית , אלא גם בכלים תיאורטיים המבוססים על ספרות מחקרית מן העולם . המאמר עוסק בשתי סוגיות עיקריות : הראשונה היא כיצד מגדירים את היקף השטחים המינימלי שיש להקצות למערכת הביטחון כדי להבטיח ביטחון קיומי . לשיטתו של פייטלסון , בכל היקף שמעל להיקף זה יש לבחון שיקולי ביטחון אל מול שיקולים סביבתיים , כלכליים וחברתיים . הסוגיה השנייה נובעת מהראשונה , והיא כיצד להפנים במערכת הביטחון שיקולי קיימות רחבים , בייחוד בהקשר הקרקעי . מאמרו של ארז צפדיה , " התיישבות בישראל : מבט על המיליטריזם , " בוחן את ביטוייהם של סוגי המיליטריזם בישראל Z הקוגניטיבי והחומרני Z בשדה המרחבי , ואת הקשר שלהם עם אידיאולוגיות מובילות בחברה הישראלית , דוגמת האתנו-לאומיות והשוק החופשי . הוא מלמד על האופן שבו ההיגיון של בינוי אומה ומדינה , הנקשר עם אידיאולוגיות אתנו-לאומיות , צופן משמעויות ביטחוניות , ולפיכך רותם את הצבא לייצר מרחב שנשלט בידי הקהילה הלאומית היהודית בישראל . התוצאה היא תהליך של ייהוד ודה-ערביזציה של המרחב .
|
|