|
|
עמוד:281
והחלל שביניהם מחולק לקומות )שש-שבע קומות(. שתי הקומות הראשונות מקומרות אבן )מרתפים( ואילו הקומות מעליהן מקורות עץ. מהמעטפת החיצונית בולטים, לצד מערב, צפון ודרום, מגדלים חצי עגולים )אף בהם היו קומות ובכל אחת מהן ארבעה חדרים(. בצד מזרח ניצב מגדל עגול )שרד ממנו רק מסדו(. בתוך המעטפת הפנימית ניצב מבנה בן קומה אחת עד שתיים, חווילתו הפרטית של הורדוס אנטינס. היו בה חדרים ואולמות מגורים, טרקלין )בימי ׳המרד הגדול׳ הפכוהו הקנאים לבית כנסת(, חצר נריסטיל, אכסדראות ובית מרחץ מפואר בסגנון רומאי. הארמון נשתמר בתבניתו הראשונית עד ימי ׳המרד הגדול׳, כאשר הרודיון נתפסה בידי הקנאים והיתה למבצרם האחרון. בגמר בניית הארמון שפכו בוניו סביבו עפר, ובכך עוצבה דמות החרוט של ההר, דמוית הר געש, או כתיאורו של יוסף בן מתתיהו, ודמותה כמראה שד׳ )לפי תיאורו כל ההר הוא מעשה יד אדם(. העלייה ל׳ארמון מבצר ההר׳ היתה מצד צפון מזרח באמצעות טור מדרגות ישר ותלול. )בחלק התחתון טיפסו המדרגות במפנה ההר ובחלק העליון כונסו בתוך מסדרון בנוי.( הממצאים הארכיאולוגיים בהרודיון רובם ממבני הורדוס אנטינס. שרידים מועטים בלבד שרדו מהיישוב )מבוצר, אך כנראה דל(, שהתקיים במצודה אחרי חורבנה וכן מהיישוב שהתקיים בה בתקופה הביזנטית. למרגלות המפנה הצפוני של ההר, משתרעת הרודיון תחתית )גם מעבר לדרך אזורית 356(. מכלול המבנים הגדול )שרידיו חשופים לעין( נבנה לפי תוכנית אב אחידה, כאשר כל המבנים ניצבים זה לזה. במרכז העיר התחתית היתה בריכת מים גדולה ועמוקה. היא נזונה ממימי עין ארטס, שהובלו לכאן באמת מים שבנה הורדוס אנטינס. )שרידים ממנה, בין ארטס לבין הרודיון, חשופים לעין.( שימשה, ככל הנראה, לאגירת מים, שחייה ונוי. במרכזה עמד בנין עגול )אולי מוקף עמודים(, שממנו שרדו יסודותיו, ובמרכזו ניתן להבחין בשרידי קולומבריום מהתקופה הביזנטית. מסביבה הוכשרו משטחי עפר נרחבים, ששימשו, ככל הנראה, כגן נוי גדול )אף בו הוקמו אולמות מפוארים( ובו שולב גם איצטדיון. שרידי הרודיון תחתית שימשו, בתקופה הביזנטית, נזירים תושבי האזור, שהוסיפו להם מבנים ובתוכם כנסייה עם רצנת נסיפס וכתובת הקדשה. )נחשפה מצפון לדרך אזורית .356( עיקר הממצאים: חומה כפולה, ארבעה מגדלים ושער כניסה; בין החומות - מחסנים, מאגרי מים, אולם עמודים, בית מרחץ, מערכת מנהרות מסועפת ובורות מים; כלי נשק )כנראה מהשלל, שנפל בידי החיילים הרומאיים(; כלי חרס רבים )שזמנם מימי הורדוס אנטינס ועד סוף אותה מלחמה ]135 לסה״נ[ ומהתקופה הביזנטית(; אוסטרקונים, כתובים עברית ויוונית; פרוטות נחושת מהמלחמה הראשונה; מזבח קטן מאבן גיר. ■ זרועה מושב, במחוז הדרום, בנפת באר שבע, באזור גרר. כ 4 ק״מ מצפון מזרח לנתיבות, כ ק״מ מצפון מזרח ליושיביה, ממזרח לנחל זרועה. דרך אזורית 293 )בעתיד, דרך ראשית 29( בקטע צמת הגדי - צמת קמה, בק״מ ה 4.1 בקירוב פנייה צפונה. שם סמלי, בהוראה שאולה, בעקבות הכתוב בספר ׳ירמיהו׳: ״...זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה״.
|
|