אגדת איבן־סעוד

עמוד:103

" כל שמועה" — כותב פילבי שנתאסלם זה מקרוב — "כאילו פלישה או מרד מאיימים על חיג'אז , משפיעה בהכרח על רוחם ההססנית של עולי הרגל , וממילא גם על הכנסות המדינה . נמצא שהאויבים , שאינם מעיזים להתמודד עם איבן סעוד בשדה הקרב , מכים בו — ולא בלא הצלחה — בנשק התעמללה . " והאג' עבדאללה פילבי מנסה לשכנע את העיתונות האנגלית לא לסייע בידי זוממי רע אלה ולא להאמין לשום שמועות , ש"מקורן בבצרה , בבאגדד , ברבת עמון , בירושלים ובקהיר . " די לעיין במפה , כדי לשאול עצמך : אילו ערים עוד נותרו ? מהיכן לצפות לידיעות ? באין מוצא מציעים אנו — לא "שמועה , " אלא פשוט ניחוש — מפאריס . והניחוש הוא זה : ראשית , איבן סעוד אינו כלל שליט גאוני , אלא סתם שיח' בעל שיעור בינוני , ועם זה בור גמור . העובדה , שהוא כבש את מכה אינה מוכיחה כלום : תושבי חיג'אז נחשבו זה מכבר בקרב כל הערבים לאומה נעדרת רוח גבורה צבאית . אולם מרגע שהוואהאבים כבשו את מכה , נתקל איבן סעוד בקשיים , שאינם לפי כוחו של פרא למחצה . כמוהו . לפי מושגי האיסלאם אין הוא אלא כופר , אינו מכיר במכה כבמקום קדוש , את קברו של מוחמד הוא חושב למקדש אלילים : בעיני חלקו המאמין של העולם הערבי נראה שלטונו בחיג'אז בחזקת חילול קודש , שאין לסובלו . תביעתו לכתר המאחד מרגיזה בבירור את כל שכניו : את המצרים — משום שתפקיד זה תובעת לעצמה מצרים ; את עבר הירדן וארם נהריים — משום שהאמיר ענדאללה והמלך פייסל עצמם חולמים על אותה שליחות , ואילו את איבן סעוד שונאים אישית על שהפיל וגירש את אביהם חוסיין ; ובכלל חושבים הם כולם בגלוי את איבן סעוד , את הוואהאבים ואת החיג'אזים לאספסוף בלתי מתורבת . על כן , צודק , כנראה , מר פילבי : ככל שניתן "לקלקל" לאיבן סעוד מן הערים שנזכרו — "מקלקלים" לו משם . ולבסוף , "מקלקל" גם הוא לעצמו , כיון שלאחר שהתרגל למשול במדבר , אינו יודע למשול בארץ , שיש בה , בכל זאת , מסילת ברזל , נמלים , עולי רגל , קונסולים זרים . המשק החיג'אזי , לפי הערכות מג'דה , מתנהל עוד יותר גרוע מאשר בימי חוסיין . כל זה אינו נוגע לנו ישירות , אך בעקיפין נוגע הוא לנו מאוד . אגדת איבן סעוד היא גורם מהותי בתוהו ובוהו הערבי , שבו מפחידים אותנו ואת עצמם המדינאים האנגלים י ונראה , שמפחידים הם לגמרי לשווא .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר