פרק שלושים־וחמשה "פנצ'ו"

עמוד:444

. לינרטאד" באחד מימי יוני הראשונים של שנת 1940 עזבה את נמל וארנה בבולגריה אנית מפרש עלובה ורעועה — "ליברטאד" — כשעל סיפונה קרוב לשבע מאות עולים . שיירה זו הורכבה ברובה מפליטים חסרי בית וחסרי נתינות , שנעו בדרכים על פני גבולות מבלי למצוא מנוח . גם השלטונות הבולגריים לא נאותו להרשות להם שהייה ממושכת בארצם ולחצו עליהם בלי הרף למהר ולצאת מבולגריה . כבר הייתה להם אניד . שכורה , וגם התמורה שולמה במלואה , אולם הספן היווני , קם יום אחד וברח עם כספי העולים . לעזרתם נחלצו מר בקיש , נציב בית"ר בולגריה ומר וויינגרטן . הם השיגו את עזרת הקהילה היהודית בוארנה ושכרו את םפינת המפרש העלובה הזאת . אמנם גס מנוע היה בה , אולם ברוב זמן הנסיעה לא פעל . השיירה הייתה מורכבת ברובה מסתם יהודים . אולם הייתה ביניהם קבוצת בית"רים , ובראשם הבית"רים יוצאי לטביה מתתיהו אורבוך , ישראל וויינר וזלמן רבדל . כן הייתה ביניהם קבוצה מאורגנת של אנשי השומר הצעיר , ושתי קבוצות אלד . ניהלו למעשה את כל עניני הספינה במשך שלושים וחמשת ימי הנסיעה והטילטולים . הרעב והצמא והמחלות שלטו בהם מאז עזבם את וארנה עד הגיעם לסביבות חיפה , שם נתפסו על ידי סירת משמר בריטית . במשך שנה ישבו כלואים בעתלית ולאחר מכן שוחררו .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר