|
|
עמוד:411
# סטורנוס , 810 * ' "גריץ" כ 500 ועוד כ 450 נוספו ברומניה עצמה . האחרונים היו מצד אחד בית"רים מרומניה ויהודים אחרים שנרשמו במשרד העליה שלנו בבוקרסט , ומצד שני היו אלה פליטים שהצליחו לעביר את הגבול הפולני ולהגיע לרומניה ( ביניהם שוב הרבה בית"רים וצהי'רים , ( ומלבדם עוד המון רב של פליטים אשר שמעו שבסולינה עומדת אניד . המחכה להפלגה לארץ' ופשוט באו לסולינה לראות אולי יעלה בידם לעלות עליה ולנסוע . במשך השבועות האחרונים של עגינת האניד . התחילו נוהרים לסולינה המונים גדולים' עשרות עשרות הגיעו כל יום מי בעגלות חורף' מי באניה , מי אלהים יודע איך ? יום יום התאסף קהל המעפילים ברחובות העיר . בלילות הם היו מנסים להתגנב אל "סקריה , " אחדים הצליחו ( למשל השבעה של רנרט . ( לאחרים עזרנו אנו עצמנו וחלק נשאר . באותה תקופה קרה עוד מקרה שכדאי להזכירו ! לאחר שאנשי ' , ספירולה " עברו ל"סטפנו * המחוממת , החליט גלזר לבוא לבוקרםט לעזור גם הוא לצאת מהקפאון אליו נכנסנו עם בעלי האניה התורכים אשר דרשו תמיד יותר ויותר כסף . זה היה בזמן הקור הגדול ביותר 27 ) מעלות צלסיוס מתחת לאפס , ( הנהר היד . מכוסה קרח ואף שוברי הקרח שבתו . רק הנמל הימי היה חפשי מקרח . שם עגנה אניד . איטלקית גדולה והדישה "ערביה . " זו הייתה אנית מטען ונוסעים בת 9000 טון שנבנתה בשנת . 1938 היא עמדה לנס , ע לקונסטנצה בדרך הים . גלזר קיבל רשיון מהמשטרה לנסוע לבוקרסט , והדרך היחידה הייתה לעלות על "ערביה . " הוא עלה שם בסלון וחיכה להפלגה . פתאום הגיע הקפיטן האיטלקי , ראה את גלזר ושאל מי הוא . הסבירו לו שזה אחד מהפליטים היהודיים . הוא גרש אותו מן האניה . גלזר נאלץ לרדת . בהגיעו לחוף הוא פגש בקפיטן של "סקריה" ( תורכי בשם עלי ) ובמפקד המשטרה של סולינה , וסיפר להם על המקרה , הוא כעס , וחרף' וגדף ואמר : "תראו , אלהי העברים ינקום את נקמתי . אסון יבוא על האניה הארורה הזאת . * אחר בך הוא הלך למסעדה הראשית שבעיירה ושם המשיך לקלל . אמר לו ג'וגה ! "וכי לא צר לך על עובדי האניה . " גלזר שבינתיים אכל מרק ולבו הוטב עליו אמר : * טוב' האניה תטבע , אבל האנשים יינצלו . " באותו ערב עלתה האניה על שרטון ונשברה לשנים . כל האנשים ניצלו . בםולינד . שמעו אנשים רבים את קללתו של גלזר . אנשי הים מאמינים בדברים כאלה . זו הייתה שיחת העיירה במשך שבועות . " ה עיירה 0 ק ר י ר . " במשך כל זמן שהותנו בםולינה המשיכו אלפי המעפילים לחיות את חייהם ונתארגנה עיירה שטה שקראנו לה "עיר סקריה . " חיי העיירה הזאת היו מורכבים למעשה כחיי כל עיירה אחרת מאותו
|
|