פרק שלושים־ושלושה "ספירולה", "סטורנוס", "גריין"

עמוד:392

התברר שלמולדובה וקה אין רכבת . נוסעים עד אורשובה ומשם במכונית . לאורשובה שבמערב רומניה הגעתי לפנות ערב . לא הכרתי שם איש וגט רומנית לא ידעתי . מצוייד הייתי רק במכתב המלצה מפוקפק למהנדס יהודי צעיר שאף את כתובתו באורשובה לא ידעתי . אמנם בדרך התחלתי לשוחח עם איזה סוחר שהתעניין מי אני . ארץ ישראלי ? נוסע לאורשובה ך מה לארץ ישראל ולאורשובה ? אני סיפרתי לו את הכל . -הוא התלהב . הוביל אותי למלון ואמר , שאם אבוא לבית הקפה של המלון הוא יסדר בשבילי אספה של כמה בחורים יהודים שיעזרו לי . שעה אחרי הגיעי לעיר ישבתי שם עם שלושה צעירים אשר מיד החליטו לנסוע אתי מחר למולדובה . הם קראו לרומני שמן , שהסכים להילוות לשיירה , כי הוא מכיר את מנהל המכס במולדובה . מקצועו הרשמי היה דייג , אולם הסבירו לי שעל הדנובה דייגות איננה אלא שם נרדף להברחה . בבוקר השכם יצאנו במכונית דרך של 140 ק"מ על כביש רעוע לאורך הדנובה , אך הנוף היה מרהיב , כיון שאורשובה היא הנקודה בה הדנובה נכנסת לשער הברזל . נסענו לא , רך החוף השמאלי של הנהר שהוא רומני וממולנו התרומם החוף הימני השייך ליוגוסלביה . חוף זה לאורך קילומטרים רבים אינו אלא סלע המתרומם ישר מתוך המים . בתוך הסלע הזה רואים חורים עגולים במרחק מטר זה מזה . חורים אלה נעשו על ידי הרומאים שהכניסו לתוכם מוטות ועל המוטות האלה בנו גזוזטרה של כמה קילומטרים באורך . על גזוזטרה זו צעדו הלגיונים של טרינוס בפלשו מזרחה . בהגיענו למולדובה נודע לנו ששתי האניות הםלובקיות של פלטין טרם הגיעו , אלא שאחת מהן כבר נמצאת בעיירה יוגוסלבית כ 15 ק"מ למעלה ממולדובה . החלטתי , לנסוע לשם , או יותר נכון לנקודה על החוף הרומני שהיא ממול לאותה עיירה יוגוסלבית . הדייג הרומני השמן שנסע אתנו הלך לחפש את ראש המכס כדי שיעזור לנו להגיע למקום המבוקש . הוא סיפר לו שיש כאן מיסיונר אנגלי ( זה אני ) הרוצה לראותו . אחרי ציפיה של שעה הופיע המנהל המצוחצח והמגונדר . אכזבתו הייתה גדולה . אמנם בשעה שלחצתי לו את היד השארתי לו מזכרת והוא הבטיח בהתלהבות לעזור ככל שיוכל . הוא נלוה מיד אלינו והמשכנו את נסיעתנו לאורך הנהר . הוא עצר את המכונית במקום שהכביש התרחק כמרחק קילומטר מהנהר והמשכנו את דרכנו ברגל דרך מין יער הצומח מתוך הביצה . בתוך היער מצאנו משמר גבול רומני וחייל אחד נלווה אלינו . כשהגענו עד לחוף הנהר התחיל המנהל קורא : ,, דומנו בלגה , דומנו בלגה " \ פתאום הופיע מר בלגה כשהוא מוביל פרה . ההוא נראה כשודד ודומני שהיער הזה היה מקום מגוריו הרגיל . הפרה היוותה כנראה באליבי . הייתה לו סירה חבויה בתוך נחל קטן , בסירה זו הוא עבר את הנהר עם מכתב ממני וחזר עם תשובה . כל שיירת פלטין תגיע למולדבה במשך השבוע . כשעזבתי את מולדובה הבטיח לי

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר