פרק תשעה ־עשר "פאריטה"

עמוד:239

וכך עמדנו בתור קרוב לשעה עד שהגענו אל דודימ רותחים גדולים , שלפניהם עמד איש מבוגר עם כף מלאה קפה שחור , אחריו עמד איש שני עם כף עץ ובה מנת ריבה שחורה , אשר השמיעה קול חריקה משונה כשאכלנו אותה אחר כך . הוא גם חילק לכל אחד שני צנימים , זאת היתה הארוחה הראשונה שלנו על האניה . אני לא אכלתי אותה , כי לא יכולתי לשתות את הנוזל השחור ואת הצנימים הקשים , שאי אפשר היה לשבור אותם בשיניים . רק אחרי כמה ימים למדנו כיצד לשבור אותם עם פטיש או מכשיר כבד אחר , לטבול אותם בנוזל חם , קפה , תה או מרק ואף לאכול אותם . לפנות ערב נתפרסמה פקודת מפקד האניה , בה הודיע , שמשעה 11 בלילה כל אחד צריך לשכב על מקומו . מי שיימצא על הסיפון אחרי שעה זו ייענש . סודרו משמרות לילה וכל אחד ירד או נשלח לישון למטה . עוד לפני שהספקנו לסיים את ארוחת הערב עזבה האניה את הנמל ויצאה למרחבי הים . ידענו שהטלטולים הראשונים של האניה בים יגרמו להקאות ולמחלת ים . התחלנו לכן לארגן שרות סניטרי , שיהיה ער — לפי משמרות — כל הלילה ויגיש עזרה למי שיהיה זקוק לכך . לכל חלק אניה הובאו דליים מלאים מי לימון וכל הנוסעים נצטוו לשכב שרגליהם מופנות לקירות האניה והראש לכיוון המשעול שבין האצטבאות , כדי שאם יקיאו לא ילכלכו את האצטבאות , אלא את הריצפה . היה לכן צורך להתכווץ , כדי שהראש לא יהיה תלוי באויר , ומאידך צפיפות הישנים לא הרשתה גם לכווץ את הרגלים . בחלק העליון של האניה , שבו ישנו הבחורות , סודר משמר סניטרי של בחורות . באחת הפינות דלק החשמל , שם הכינו את מי הלימון ומילאו בהם את המימיות . במים האלו היו משיבים את נפש אלה , שהתחילו לסבול ממחלת ים . גם אני הלכתי לישון . לא התפשטתי , כי לא ראיתי כלום ולא ידעתי איפה לשים את בגדי . כששכבתי על המחצלת ורוב הנוסעים נרדמו , התחלתי לשמוע מדי פעם בפעם דפיקה חזקה בקיר . אחר כך הבינותי , שזוהי דפיקתם של גלי הים המתדפקים בלי הרף בדפנות האניה . בהתאם לפקודה , שנתפרסמה בערב , אסור היה לצאת על הסיפון מ 11 בלילה עד 6 בבוקר . ב 7 הייתה חובה לקום . ב 8 צריך להיות נקי בכל פינות האניה . מפקד האניה הסביר למה הוא דורש , שמ 1 נ בלילה ועד 6 בבוקר ישכב כל אחד במקומו : "שכנצטרך לרדת בלילה / ' אמר , יהיה צורך במאמץ גופני קשה , ולכן אני רוצה , שכל אחד יקבל " מנוחה כמה שעות בלילה ושלא יפריעו על ידי שירה וריקודים לאלה הרוצים לישוך . ב 4 בבוקר כבר לא יכולתי לשכב יותר על מקומי , המקום היה צר מדי , הגלים דפקו כל הלילה והמחנק גבר והלך . קמתי

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר