פרק שמונה־עשר דאנציג - "אסתיר"

עמוד:217

וכאשר עוברים ימים ואין האניה מוחזרת לו — הוא מאיים בפניה לשלטונות ובהשגת צו תפיםה . עוברים ימים וחולפים שבועות ! "אסתיר" נודדת בין איי יוון ומדי פעם היא מתעכבת במקום אחר . לטרכטמן נמסר מן הבולשת היוונית שכמת מנתיני רומניה מנוסעי האניה פנו לקונסול הרומני באתונה בבקשת עזרה , והקונסול מתעתד לבקר באניה . במאמצים רבים הוא מצליח למנוע את ביקור הקונסול . אולם בינתיים שוב פרצו מהומות באניה . השלטונות המקומיים שולחים משמרות של מלחים יווניים לשמור על הסדר והשקט באניה . השלטונות מאיימים , שאם לא תפסקנה המהומות יורידו את כל הנוסעים באחד האיים השוממים , עד אשר ישלימו ביניהם . אך במקום לקיים את איומיה — מעלה המשטרה על סיפון "אסתיר" מספר פליטים יהודיים אשר הגיעו ליוון באורח בלתי חוקי ובתוכם שני צעירים הטוענים שהם יוצאי גרמניה וזה מקרוב ברחו ממחנה ריכת בגרמניה . הצעירים נתקבלו בחביבות רבה , אולם זמן קצר לאחר עלותם על הסיפון נתעוררו חשדות שאין הם יהודים כלל אלא גרמנים , והנהלת האניה הפקידה שומרים שיתחקו אחריהם . מרכז העליה פונה לעזרת ראש בית"ר . הוא מתקשר עם מר פוליטיס , ציר יוון ברומא' ידידו האישי משכבר הימים , ומבקש ממנו להשפיע על בעל האניה שיאריך את חוזה השכירות . טרכטמן מקבל מברק לפנות לפוליטיס , שיבקר בעתיד הקרוב ביוון , ולהסביר לו את פרטי הענין . והנה מגיע לאתונה מר שלמה יעקבי . יחד עם טרכטמן הוא נפגש עם בעל האניה ומנהל עמו משא ומתן מיגע וממושך . תחילה עומד היווני על דעתו ודורש את אניתו . אחר כך הוא מתרכך ומבקש תוספת דמיונית שאפשר לקנות תמורתה מספר אניות . לבס . ף הוא מסכים להאריך את חוזה השכירות תמורת תשלום הגון' בתנאי שהאגיה לא תתקרב לחופי הארץ , אלא יעבירו ממנה את הנוסעים לתוך ספינה קטנה ואניתו תוכל לחזור מבלי שתהיה צפויה לה סכנה להתפס . מתחילים חיפושים אחרי צוות מלחים אחר , שיסכים להשיט את האניה , ומועטים המוכנים לעשות זאת . שם האניה ונוסעיה המפולגים הגיע לכל יורדי הים שבחופי יוון , ואלה המוכנים להסתכן , דורשים משכורות גבוהות שאין באפשרות מארגני העליה לשלמן . כן מתחילים חיפושים אחרי ספינת מפרש שתקלוט את הנוסעים מ"אסתיר" ותביאם לחופי הארץ . גם פה נתקלים בקשיים עצומים ובינתיים עובר שבוע אחרי שבוע , וסבלנותם של הנוסעים פקעה כבר מזמן . « , ל התורן" כדי להשתלט על קהל הנוסעים הנרגן ראתה הנהלת השיירה צורך להזקק לעונשים . רבות שקלה מהי שיטת העונשים המתאימה . לא היה טעם להטיל עונש מאסר , שכן ממילא היו האנשים בבחינת אסירים . אי אפשר היה להטיל קנסות

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר