פרק שבעה־עשר "קאטינא"

עמוד:191

האניה בסיבוב חד וברח ללב ים כשהמכונות עובדות במלוא הקיטור . מסתבר שסירות משטרה שמו מארב לאביה . ימים חמורים מגיעים לנוסעי האניה . הם נידונים לגווע ברעב ובצמא , מחסני המזון ריקים ומרוקנים , מיכלי מי השתיה יבשים ועל הבל ! אכזבה ויאוש מכרסמים בלב . עצב נשקף מכל עין , קדרות אופפת כל פנים , שברון לב ואזלת יד היא מנת תלקט . כאבלים התיישבו כל אחד במקומו , על מצעו , ועיניהם הבוהות צופות ניבחן מבלי למצוא נקודת אחיזה של תקווה ומוצא מן המצב . המשבר מגיע לשיאו . כעת תופסת האדישות את מקום היאוש . כל אחד מתחיל להוריד מעליו את הכותנות וזוגות המכנסים שלבש ערב ליל ההורדה ומחזירם לילקוט תוך בדיקה מדוקדקת שמא ימצא אי אלה פירורי מזון . הפיקוד אוסף את הנוסעים על הסיפון ומנסה לעודד את רוחם , גם לסבלותיהם בוא יבוא הקץ ולא ירחק היום וכלם יזכו לדרוך על אדמת המולדת וכאשר יגיעו למפרץ קורעת , יצטיידו במזון וגם הנוסעים יורשו לקנות לעצמם מזון כראות עיניהם . ובנתיים היכן במטבח אוכל , מרק ממי הים ובו חתיכות בצל ושום . מעדנים אלו גרמו לתורים ארוכים ליד בתי השימוש , כי רובם לקו בשילשול והרופאים ידיהם מלאות עבודה ואין בידם להושיע . איתני הטבע הוסיפו גם הם את חלקם להחמרת המצב ; במשך יומיים השתוללו סערות עזות שטלטלו את האניה יומב ולילה והנוסעים לא מצאו מנוח לא בשכבם ולא בקומם . דבר זה , נוסף לרעב , התיש את שארית כוחם . מפרץ קורינת קידם את פניהם ברוח אביבית מלטפת ומזג אויר נאה להפליא . האביב במלוא הדרו התפשט על פני עולם ומלואו . קרני השמש המוזהבות משחקות בנחת במי הים הרוגעים , אך בלבם שורר הסתיו . כיצד ישמחו בשמחת הטבע המתעורר לחיים חדשים , כיצד יאזינו לציוץ הציפורים ויחזו בלבלוב פרחי האביב ל י האם יתחדש עוד גם אביב חייהם , וכל הצער והסבל יגוז כחלום בלה תן פסו אמונים מן הלב . אפסה כל תקווה — הם אבודים , אבודים לנצח . ובכל זאת , גם באניה החלו שוקקים חיים חדשים . סירות המנוע מפלסות דרכן מן היבשה לאניה ובחזרה , הן מביאות מי שתית מתוקים , הן מביאות מצרכי מזון שונים . במטבח כבר מהבילים הדודים , וידי הטבחים מלאות עבודה , עוד מעט ויוגשו להם מטעמים אשר ישכיחו מפיהם את טעמו התפל של התבשיל שהוכן ממי הים המלוחים . זה מספר יממות לא בא אוכל של ממש לפיהם ולפחות בדבר אחד הם בטוחים עתה — בא הקץ לרעב ולצמא הממושכים . ובינתיים ממהר כל אחד לערוך קניות משלו . מסביב לאניה הומות סירות לרוב ובהן תגרנים המציעים את סחורותיהם , לחם , חלבה , שימורים , מוצרי חלב ובשר ופירות שונים . בידי כל אחד מן הנוסעים שתי ליש"ט שהורשו לקחתן עמם , ולמודי הנסיון המר הם קונים עתה מכל הבא ליד .

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר