|
|
עמוד:115
הרכבת מועברת למסילה צדדית . למרגלות האלפים הוחל בהקמת המחנה . הנוף המרהיב השרה רוח טובה על האנשים והמקום התחיל שוקק חיים . מפקד התחנה הגרמני מתקשר עם מטה הגיסטפו בוינה ומבקש הוראות . קוראים לטלפון את האלר . הם שואלים מה קרה . האלר מספר . — טוב . תעשה ככל יכולתך . משטרתנו תעזור לך . האלר מבקש רשות לקנות מצרכי מזון מן הכפר הקרוב . הרשות ניתנת . ולא זו בלבד ; כשקרה פעם אחת שאיכרי הכפר אחרו לספק חלב בשעה הקבועה , הלך מפקד התחנה לראש הכפר והזהירו שאם יישנה כדבר הזה — ייאסר . רשיון הגיסטפו לשהות במקום היה בעיני האנשים כאצבע אלוקים , ונסך בטחון בלבם שאכן יצליחו לצאת מן המקום הזה בשלום ולהגיע לארץ . בטחון זה הוא שיצר את האוירה הנוחה לניהול חיי המחנה באופן מסודר למופת . הקמת המחנה וארגונו והמשמעת המופתית השאירו רושם חזק על הגרמנים . כדי להגביר את הרושם , קורא האלר למסדר ערב . האנשים מסתדרים בשורות בסדר צבאי מובהק , האלר נואם בפניהם על המצב , הוא מודה שאינו יודע עדיין איך יצאו מכאן , אולם מביע בטחונו שהמסע יסתיים בהצלחה , ומבקש לשמור על הסדר והמשמעת . היה זה מחזה מרהיב עין לראות את השורות הארוכות המשתרעות בצל האלפים הגבוהים מול השמש השוקעת , ובלבם תפילה ותקווה ... הרי האלפים כמו מרכינים את ראשם לראות במחזה נדיר ונפלא זה , והם עומדים , האלפים , מוכנים להיות להם למשמר , לחומה בצורה אליה יתנפצו כל הרשע והזדון שהמציאו בני האדם , שעקרו אנשים אלה מביתם , ממשפחותיהם ומאורח חייהם והפכום לנודדים מעונים ומורדפים ... מחזה זה השפיע אפילו על הגרמנים . — נפלא , — קורא המפקד הגרמני לעבר האלר , — אתה חופשי ותוכל לנסוע וללכת לאן שתרצה ומתי שתרצה . למחרת היום שוכר האלר מונית ונוסע לטריאםטה . השלטונות מבטיחים לעיין בדבר . הוא חוזר מלא תקוות . לאחר מכן נודע , שהאיטלקים נתנו את הבטחותיהם בכוונה ברורה לסחוב את הענין . הרי ידעו יפה שבסופו של דבר יחזירו הנאצים את השיירה מן הגבול , למה להם איפוא להיות הרעים ולסרב !? עברו מספר ימים . חיי המחנה מתנהלים כסדרם . כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו . הזמן מנוצל לשיחות ולימודים , ספורט ושעשועים . המטבח פועל כראוי . גם המרפאה עומדת על תלה אולם הרופאים הם מחוסרי עבודה . הכסף שהיה מיועד לתשלום עבור האניה — מוצא כעת למצרכי מזון , לא דבר קל הוא להאכיל מספר אנשים כה גדול . איכרי הכפר הפכו יבואנים , כי תוצרתם לא הספיקה כדי הצורך . אויר ההרים הגביר את התיאבון וכל אחד מקבל כמות מספקת להשביעו . בין נוסעי השיירה קבוצה גדולה , בת 150 איש בערך , מיוצאי הבורגנלאנד , אנשים אדוקים עד כדי קנאות . הם מהווים בעייה בפני עצמה , אולם גם ענין
|
|