פרק ראשון אשליית האפס

עמוד:10

להיגרם מכשלון הקמפיין , ולא להגדיל למקסימום את הרווח ממנו . הדבר עורר בו הרהור ועצב מסוים , אבל פעמי החופשה שבו ועוררו אותו לחיים . עופר זכר שדן זכאי ( 1998 ) טען כי ממשלת ישראל , כאשר החליטה על חלוקת מסכות גז לכל אוכלוסיית ישראל בעת מלחמת המפרץ , קיבלה את ההחלטה בשיטת המקסימין . הנזק המרבי מאי חלוקת המסכות היה גבוה בהרבה מהנזק של חלוקת המסכות מבלי שיהיה בהן צורך . השיטה השנייה לקבלת החלטות בתנאי אי ודאות היתה שיטת המקסימקס . עופר נזכר שזו שיטת המהמרים , הטיפוסים האופטימיים והאופורטוניסטיים . בדיוק הפוך משיטת המקסימין , בשיטה זו , כך היה כתוב , רואים מהי התוצאה הטובה ביותר בכל אחת מהחלופות , ובוחרים בחלופה שהתוצאה הטובה ביותר שלה היא הגבוהה מכל התוצאות הטובות ביותר . בדוגמה של הטיסה לאי הקסום , התוצאה הטובה ביותר של A היא רווח של 2 , 000 דולר ; של — B רווח של 500 דולר ; של — c רווח של 1 , 500 דולר ; ושל ס — רווח של 2 , 000 דולר . הסכום הגבוה ביותר הוא 2 , 000 דולר , ולכן החלופה העדיפה היא או A או ס . ס Max { 2000 , 500 , 1500 , 2000 } = 2000 = > A , חסרונותיה של שיטה זו דומים לאלה של שיטת המקסימין . היא מתעלמת מהסיכויים לזכות בסכומים השונים ומכל יתר הסכומים , פרט לגבוה ביותר — גישה שמתאימה לאנשים סופר אופטימיים . עופר ידע כי אינו טיפוס כזה . הוא נטל אומנם סיכונים בעבודתו , ולא תמיד בחר בחלופה הבטוחה ביותר , אבל סיכונים אלה היו מה שנקרא בפי אנשים מסוימים " סיכונים מחושבים . " עופר לא היה פסימיסט וגם לא אופטימיסט . הוא חשב שהוא ריאליסט ; כפי שכל מנהל חושב על עצמו . השיטה השלישית שהוצגה על צג המחשב היתה עקרון הפסימיות , או שיטת הולביץ — ( Arrow & Hurwicz , 1972 ) כפי שנקראה בספרות המקצועית . שיטה זו , שהתאימה לעופר יותר , היתה שקלול של שתי השיטות הקודמות : לא לפסימים מוחלטים ולא לאופטימים מושבעים — משהו באמצע . הנוסחה , שלא הפחידה את עופר , שהרי היה איש של מספרים וחישובים , היתה כדלקמן : MaxH = { aX + ( l-a ) X *} כאשר = a מקדם פסימיות אישי בין 0 ל = X 0 ; 1 התוצאה הגרועה ביותר בחלופה מסוימת ; = X * התוצאה הטובה ביותר בחלופה מסוימת . ניתן לראות שנוסחת הורביץ היא מין ממוצע של פסימיות ושל אופטימיות , כאשר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא