|
|
עמוד:7
הקדמה ספר זה מסכם התמודדות רבת שנים עם בעיות החינוך היהודי הומניסטי בבית הספר הממלכתי הכללי במדינת ישראל . ראשיתה בעשור הראשון למדינה , שבו התגבשו השקפת העולם , תוכנית הלימודים ודרכי ההוראה של "החינוך הממלכתי הכללי , " ובו התחילה ההתלבטות הנמשכת עד היום בבעיית "התודעה היהודית , " "הזהות היהודית ציונית" ו"החינוך לערכים . " מאז השתתפתי בקביעות במסגרות שונות שהקים משרד החינוך והתרבות כדי לבחון ולעדכן - מדי עשור בעשור - את תוכניות הלימודים ואת דרכי ההוראה , בייחוד בנושאי יהדות , ציונות והומניסטיקה , החל מן " הועדה לתכנון החינוך בשנות השמונים" וכלה ב"ועדת שנהר , " שהמלצותיה "אומצו" על ידי משרד החינוך והתרבות אבל עדיין הן מצפות ליישומן . מעורבותי בעיצוב תוכנית הלימודים , בגיבוש דרכי ההוראה ובהוראה עצמה במוסד "כרם" לחינוך הומניסטי יהודי בירושלים , מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות השקפותי בנושאים הנדונים בספר זה , בייחוד בסוגיות החינוך האינטגרטיבי . ההזדמנות שניתנה לי שם ליישם את ההצעות ולבחון את פירותיהן איפשרו העמקה , פיתוח ופירוט , ובעיקר שכנוע שההצעות אכן ניתנות ליישום ויש סיכוי שיהיו להן תוצאות מבורכות . בהסתכלות על דרכו של בית הספר הממלכתי במדינת ישראל מנקודת התצפית של זמננו נראה שמזמן הקמת המדינה עברה עליו מהפכה הדרגתית , תחילה זוחלת והססנית ולבסוף מהירה ונחרצת , בכיוון מנוגד לערכים וליעדים של השקפת העולם היהודית הומניסטית . אמנם הקפידו לשלם לה מס שפתיים במישור ההצהרתי : לא חסכו בהקמת ועדות ובאימוץ מסקנותיהן , וגם השקיעו בכתיבת תכניות לימודים מעולות ובהדפסתן , אולם השימוש בהן נדחק אל שולי הפעילות הבית ספרית , או הועבר למסגרות משנה חוץ בית ספריות , כגון "המכונים הציוניים" והאגודות "שרשים" ו"גשר . " בדרך זו הפך בית הספר הממלכתי בישראל ממוסד שראה את עיקר תפקידו החינוכי בחיברות התרבותי של תלמידיו , למוסד הרואה את עיקר תפקידו ההוראתי בהכנת תלמידיו לבחינות הבגרות , כדי להבטיח המשך השכלה מקצועית גבוהה ככלי להצלחה כלכלית ויוקרה חברתית . המניע היה השינוי הגורף במדיניות החברתית של מדינת ישראל שהוליך להעמקת הפערים החברתיים ולהמרת האתוס
|
|