|
|
עמוד:7
הקדמה במהלכו של ספר זה אטען , כי העדויות הקיימות מאלצות אותנו לדחות עתה נקודות מסוימות מתוך התאוריה של ז'אן פיאז'ה על ההתפתחות האינטלקטואלית . לכן ייראה זה מוזר , אולי , שהבעת תודתי הראשונה מופנית אל אדם שעל עבודתו אני מותחת ביקורת . ובכל זאת , אני מחזיקה לו טובה . והבעת תודתי לו היא במקומה בלא ספק . לפני שנים רבות היה פיאז'ה אדיב דיו לקבלני INSITI UT DFS . SCIENCES v > v T 8 m ( nocrj ^ a ( המכון למדע החינוך ) בג'נבה , וההתרגשות שבביקורי הראשון היתה בין הגורמים החשובים שעוררו אותי , מאוחר יותר , לעסוק במחקרי זה . אם נאלצת אני לדחות כעת חלק מן הדברים שלימד פיאז'ה , אין בזאת משום המעטה כלשהי מן הכבוד וההערכה שאני רוחשת לאדם זה על תרומתו העצומה למדע . שום תאוריה מדעית אינה סופית , ואיש אינו מכיר בכך יותר מפיאז'ה עצמו . עלי להוסיף כי בעוד הפרקים הראשונים של הספר מציעים פירושים חדשים , מסוימים , סבורתני כי הרבה ממה שנאמר לאחר מכן אינו עומד בשום סתירה עם השקפותיו של פיאז'ה , ואין ספק שהושפע באופן קונסטרוקטיבי מהן . בעשר-שתים עשרה השנים האחרונות שיחק לי מזלי לעבוד באדינבורו עם מספר עמיתים ובוגרי אוניברסיטה מוכשרים מאוד . באמצע שנות השישים התחלתי להכין מחקר על ילדים בגיל שלפני בית הספר , ביחד עם רוג'ר וולס , גאורג בלפור , רובין קמפבל , ג'והן טיילור ובריאן יונג . אווה קורם אף היא עבדה אתנו זמן מה בטרם נישאה להרברט קלארק ועברה לאמריקה , לצערנו הרב . מאוחר יותר , כשחלק מחברי הקבוצה המקורית עזב , הגיעו חדשים : רוברט גריב , ברברה וולינגטון , פטר לויד , מיכאל גרמאן , פטריק גריפיטס , לסלי האל , מרטין הוגס , ג'יימס מקגאריגל ואליסון מקראי . עשיתי שימוש נרחב במחקרם של חברים מקבוצה זו בפיתוחן של ההנחות המובאות בספר זה , ויצאתי נשכרת מאוד מחילופי הרעיונות שקיימתי עם כולם במשך השנים . אני זוכרת בהכרת תודה גם את האנשים שהגיעו מחלקים אחרים של העולם ושהצטרפו אלינו לפרקי זמן ארוכים או קצרים , ואשר העשירו אותנו במידה רבה על ידי השתתפותם . אין כל אפשרות להכיר תודה על כל מה שהשפיע על חשיבתנו או אפילו להיות מודע לכך . אך קיימת השפעה אחת שאין עליה עוררין , לדעתי , זוהי השפעתו של ג'רום ברונר , בהתעניינותו העמוקה בחוליות המקשרות את הפסיכולוגיה עם החינוך , כמו גם ביכולתו הנדירה לתרגם התעניינות זו לפעילות אפקטיבית .
|
|