|
|
עמוד:יג
לעולים יוצאי אירופה על פני העולים יוצאי ארצות המזרח . כך גברה תחושת הקיפוח בקרב האחרונים . שלושה המאמרים הבאים בספר מהווים כעין קבוצה אחת , שעיקרה יחסו של הממסד לעלייה הגדולה או הדימויים שרווחו בקרב ותיקים על העולים , או על העולים בכוח . דליה עופר עוסקת ב'ותיקים ועולים בעיני הארגונים היהודים באמריקה , ; ' 1951 -1946 אסתר מאיר דנה במפגש בין שליחי היישוב לבין יהודי עיראק בשנות הארבעים וראשית שנות החמישים " וצבי צמרת דן בעמדות השונות של ד' בן גוריון ופ' לבון כלפי הקליטה הראויה של העולים בעלייה הגדולה . את נקודת המבט של הוותיקים הנחתה השקפה ברורה בדבר עליונותה של התרבות הארץ ישראלית שעל העולים לאמץ , תוך ויתור על מנהגיהם והמסורות שהביאו עמם . שלושה המחברים גורסים , שבצד השקפות עולם רחבות , שהשפיעו על עיצוב היחס לעולים , נודע משקל של ממש לתפקיד שנשא בו האדם ולמעמדו . אף להתייחסות הנפשית של ריחוק או קרבה , נודעה חשיבות כגורם מעצב של דימויים ותיוגים ו עולה כאן הנחה , שעולם הדימויים של הוותיקים אודות העולים היה בעל השפעה בקביעת מדיניות הקליטה ודרכי הפעולה שנגזרו ממנה . דליה עופר מדגישה את ההיקף הנרחב של היחסים בין ותיקים לעולים כתלויי תרבות ותלויי קשרים פוליטיים וחברתיים בין יהודים בארצות שונות . שיתוף הפעולה והקשרים ההדוקים בין נציגי הג'וינט , מוקד המאמר , לבין הוותיקים , שליחי היישוב והמדינה באירופה ובארצות האסלאם , היו בעלי משקל בעיצוב התיוגים והדימויים של העולים בכוח . שליחי הג'וינט תיארו את היחסים בין העולים בכוח לבין שליחי היישוב הוותיקים כמערכת של הסכמה ושיתוף , הגם שהיו בה מתחים וקונפליקטים ו אולם עם עלייתם ושהייתם במחנות המעבר בארץ , שהתנאים בהם קשים , משתנה נימת התיאור של נציגי הג'וינט : הם מעלים הרהורים על יחסם של הוותיקים לעולים , תהיות האמנם פעולותיהם ועמדותיהם של הוותיקים נקיות מגישות מניפולטיביות ואינסטרומנטליות ביחס לעולים , שנועדו לקדם את צורכי הביטחון וההתיישבות . אנשי הג'וינט מצביעים על מורכבות היחסים , ובהבינם את הקשיים האובייקטיביים שעמדו בפני מדיניות העלייה הגדולה , פסלו את האפשרות שננקטה מדיניות צינית ומניפולטיבית בנושא העלייה והקליטה . השילוב בין הערכים התרבותיים והנורמות של אנשי הג'וינט ותפקידיהם קבעו יותר מכל את יחסם אל הוותיקים והעולים . אסתר מאיר רואה במפגש בין שליחי היישוב הארץ ישראלי לבין יהודי עיראק , בשנות הארבעים והחמישים , התנגשות בין שני עולמות . השליחים , שהגיעו לעיראק כדי לגייס את הנוער והצעירים לציונות ולעלייה לארץ-ישראל , פגשו בעולם ערכים ומסורת של היהדות המקומית , וברובם קיננה גישה מתנשאת אל תרבות המזרח . מרבית השליחים הראשונים בשנות הארבעים היו בעלי תרבות מערבית , לא ידעו את הלשון הערבית , ונעדרו ידע כלשהו של התהליכים החברתיים בעיראק בכלל ובקרב
|
|