|
|
עמוד:40
והסמטאות נשלט בגוני רוום אפרפר . סמטאותיה הצרות של שכונת היהודים , תנאי האקלים ואופייה המדברי של קהיר לא הותירו מקום רב לגינות פרטיות וציבוריות . כשם שבתי היהודים לא נבדלו במראה הכללי מבתי המוסלמים והקופטים כך גם השתדלו יהודי השכונה שלא להיבדל משכניהם הלא יהודים בלבושם , בנימוסיהם , במזגם ובשפת דיבורם . עם זאת , במשך תקופות ארוכות בימי הביניים , ולמעשה עד למאה _ה , 19 נכללו בלבושם של היהודים 'סימנים מבדילים / אשר העידו על זהותו הדתית של לובשם , כגון מצנפת צהובה לראשם של הגברים . עד למחצית המאה ה 9 ו לבשו הגברים פוקאניה — מעין גלאביה אשר כיסתה את הגוף מהכתפיים ועד ל ק רסוליים . בגד עליון זה היה ארוך , רהב שרוולים , חל ק ובעל צבע אחיד . לבושם של האמידים שבבני הקהילה היה עשוי אריג משובח , ובקצות שרווליו ובצווארונו נרקמו דוגמאות עשויות משי ; ולמותניהם חגרו חגורה עשויה עור או צמר . בני המעמד הנמוך לבשו בגד דומה , אך גזרתו הייתה גסה , והבד עצמו עשוי היה אריג זול . בני המקום נהגו לנעול לרגליהם סנדלים ק לים וחסרי עקב . בעלי האמצעים חבשו לראשם תרבוש , וסביבו צנפו בד . לעתים העיד צבע התרבוש על השתייכותו הדתית ועל מעמדו החברתי של בעליו . בחורף ובלילות הקרים הוסיפו בני המקום למלבושם בגדי צמר . בימי חג ומועד היו רבים מופיעים בפוקאניה בצבע לבן . בהתאם לאפנה המקומית נהגו הגברים — מוסלמים כלא מוסלמים — לגדל זקן קצר ומטופח . אצל הנשים ניתן היה לאתר מספר מערכות לבוש שכיחות . בשעה שביקשה להלך מחוץ לביתה הייתה האישה לובשת , על פי רוב , ת'וב — בגד עליון , אשר נגזר לפי מידות הגוף , וצבעיו ססגוניים . מתחת לבגד זה לבשו הנשים מכנסיים . גם כאן שיקפו איכות האריג , גזרתו ועיצובו את מעמדה החברתי של האישה . בצאתן לרחוב הקפידו הנשים , מוסלמיות כלא מוסלמיות , לכסות את פניהן בצעיף ראש , לרוב בצבע שחור . בביתה נהגה האישה ללבוש גלאלה — שמלה מאריג דק . ראשיהן של הנשים היו מכוסים מטפחת ראש . סנדלי הנשים דמו לסנדלי הגברים . עד למחצית המאה ה 19 היה פער גדול בין רוב תושביה היהודים של השכונה , אשר התפרנסו בדוחק , לבין מיעוט קטן ביותר של בעלי אמצעים . מרבית המפרנסים בקהילה היו חלפני כספים , סוחרים זעירים , רוכלים , חייטים ובעלי מלאכה — צורפים , מתקיני אוכפים , סנדלרים , נגרים , חרשי נחושת וצובעי בדים . בעלי האמצעים היו מוכסים , בנקאים וסוחרים בקנה מידה גדול . מבקרים זרים ציינו את העזובה ואת מראהו הדל של תבע מגורים זה . ביטוי לכך ניתן למצוא אצל ארוארד ויליאם לין , ( Edward William Lane ) אשר ביקר במצרים בשנים . 1835-1833 בספרו המפורט על ביקור זה ציין לין , כי בשכונת היהודים מצויים שמונה בתי כנסת , ובי היהודים במקום נהנים מסובלנות דתית גבוהה יחסית לזו הנוהגת בשאר אזורי האימפריה העות'מאנית . לדבריו עוסקים יהודי השכונה בעיקר בחלפנות , בהלוואות , בצורפות ובמסחר . וכך תיאר לין את שכונת היהודים r 'רובע אומלל , צר ומלוכלך . הסמטאות כה צרות , עד כי לעתים רק במאמץ יתאפשר לשני אנשים לעבור באותה סמטה . '
|
|