|
|
עמוד:363
ניו יורק היהודית בשנים 1940-1920 אריה גורן בשנת 1920 נעשתה ניו יורק למטרופולין של העולם היהודי . מבחינה מספרית בלבד היא היתה לריכוז העירוני הגדול ביותר בתולדות היהודים . יותר ממיליון וחצי יהודים , כמעט 90 % מהם מהגרים או בני מהגרים ממזרח אירופה , התגוררו אז בעיר הזאת . בשנת 1940 הגיע מניינה של האוכלוסייה היהודית בעיר לשני מיליונים , שהיו 30 % מכלל תושבי העיר . בשל הזרם הענקי של מהגרים – שהגיע בין השנים 1906 ל1914– לממוצע שנתי של – 100 , 000 היו רובם בארץ פחות מ15– שנים . המהגרים היהודיים , דוברי יידיש , רובם בעלי השכלה אלמנטרית , היו רוב ברבעים המאוכלסים בצפיפות שבהם התגוררו . הגדול בהם היה הצד המזרחי התחתון של מנהאטן , שבו הצטופפו 1 . 5 מיליון יהודים בשטח של כשני קילומטרים וחצי רבועים . תחילה התגוררו רובם בדירות קטנות וצפופות בבתי הדירות הצרים האופייניים לרובע , ורבים מהם מצאו תעסוקה בסמוך , בבתי המלאכה ובמפעלי הייצור של תעשיית הביגוד . בשנת 1910 כבר הופיעה תנועת הפועלים היהודית הנמרצת ולה איגודים מקצועיים , תוכניות השכלה ותרבות , תוכניות פעולה פוליטיות ואיגוד האחווה הקשור בה , ה Workmen's Circle– ( חוג הפועלים . ( הפארווערטס הסוציאליסטי , יומון היידיש הגדול בעולם , עיצב לתנועה זהות משותפת , שימש פורום לבירורים רעיוניים וסיפק במה לעיתונאים ולאינטלקטואלים . מנהיגים מרכזיים , וגם לא מעט מאנשי השורה של התנועה , קיבלו את חינוכם בחוגים מהפכניים של יהודים ברוסיה הצארית , בעיקר ב 7 ; " נד . " ה"בונד" לא הסתפק במאבק על שיפור תנאי העבודה במרכזים התעשייתיים החדשים של "תחום המושב , " אלא בתורת מפלגה פוליטית שם לו למטרה להשכיל את חבריו ולהשפיע על תודעתם , גישה שאליה נמשכו סטודנטים ואינטלקטואלים שהלוחמנות והלהט האידיאולוגי של ה"בונד" נשאו חן בעיניהם . בין המהגרים , בצד המגזר החילוני הרדיקלי , ולפעמים בחפיפה מסוימת עמו , היו מסורתיים ( דתיים ודתיים למחצה ) והם הקימו מעין ארגון קהילתי , שהיה תערובת של המנהגים רחוב בצד המזרחי התחתון של מנהאטן – בראשית המאה ה : 20- כאן היה אז הריכוז הגדול ביותר של יהודים בעולם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|