צה"ל בצומת יחסי הדת והמדינה

עמוד:449

הצבאי ( כגון : הסדרת פעילויות מסוימות בשבת . ( עם מלחמת ששת הימים התבלט הרב גורן בשורה של צעדים שגרמו למחלוקת ציבורית : התפילה הפומבית שערך ליד הכותל מיד לאחר כיבוש העיר העתיקה ; ניסיונו להתפלל על הר הבית ; יצירת תקדימים לתפילה יהודית במערת המכפלה ; וטקסים שערך על "הר סיני . " פעילות זאת שיקפה את המפנה שהיה מתהווה והולך בתפיסתה העצמית של הציונות הדתית , המבקשת לקחת חלק פעיל יותר בעיצוב עקרונות היסוד של ישראל . עד מלחמת ששת הימים היה האגף הדתי בתנועה הציונית קטן יחסית ועיקר כוחו הפוליטי נגזר מהעובדה שמפא"י ראתה בנציגיו שותפים נוחים לקואליציות שהקימה . בזירה הציבורית היו אנשי הציונות הדתית נתונים בצבת בין החרדיים לחילונים : במשך שנים רבות הם התגוננו מפני החרדיים שראו ביהודים קבוצה דתית בלבד ובלימוד התורה את העיקר , ומפני החילונים , שערערו על התפיסה שלפיה יש חפיפה מוחלטת בין דת ללאום ביהדות , ואשר בתפיסה הלאומית שלהם נשזרו , במינון זה או אחר על פי קבוצותיהם השונות , ערכים שהיו זרים בעיקרם לתפיסה הדתית . ביישוב היהודי שבארץ–ישראל המנדטורית ובשנים הראשונות של מדינת ישראל התקשו הציונים–הדתיים להיחלץ ממצבם זה . בתחומים שנחשבו מרכזיים , כמו התיישבות וביטחון , שלט האתוס של הצבר , יליד המקום , שלא פעם גם היה בוגר תנועת נוער , חבר קיבוץ , איש תנועת העבודה , בעל השקפת עולם סוציאליסטית , וחילוני גמור באורח חייו . גם בצה"ל ניצב עיקרו של האתוס הזה במרכז , והוא נתן השראה לגיוס של צעירים בעלי מוטיבציה גבוהה , שבאו מקבוצות חברתיות , כגון בני קיבוצים , בוגרי תנועות נוער וצעירים ילידי הארץ . עם השנים השתנתה התמונה . צה"ל נהפך בהדרגה מצבא ממלכתי , שמורכב בעיקרו מחילונים ויש בו סידורים מיוחדים לדתיים , לצבא הנתון להשפעה גוברת והולכת של חוגים דתיים–לאומיים וחשוף ללחצים רבים מצדם . השפעתו של השינוי הזה החלה להתברר בהדרגה במהלך שנות ה . 90– והיא מעלה את השאלה , עד כמה יכול צה"ל לשמש בעתיד מכשיר ממלכתי הנתון לחלוטין למרותו של הדרג האזרחי , והאם לא קיים החשש כי חוגים דתיים לאומניים ינסו לנצלו למטרותיהם ויראו בו מכשיר העשוי לסייע להשקפת עולמם , הכוללת סירוב מוחלט לראות בשטחים שכבש צה"ל במלחמת ששת הימים פיקדון לשלום אפשרי בעתיד . ראשיתו של השינוי ביחסי הדתיים והצבא התחולל בעקבות מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים . תחושת האופוריה הכללית שאחזה בציבור לאחר מלחמת ששת הימים , והרצון להסביר את פשר הניצחון המוחץ והמהיר שבא מיד לאחר תקופה של חרדה , גרמו לחוגים מסוימים בציונות הדתית לראות במלחמה אירוע משיחי של כיבוש שטחי ארץ–ישראל ההיסטורית ומעשה של גאולה . בייחוד נטו צעירי "הכיפות הסרוגות" לאמץ גרסה זו , ומי שהשפיע עליהם יותר מכול בכך הוא הרב צבי יהודה קוק . הוא קרא להם להרחיב את קשריהם עם החברה החילונית , הנתונה לדעתו במשבר אידיאולוגי עמוק והיא ; שלה להשפעה דתית . קוק טען כי הקדושה שוכנת גם במוסדות הלאומיים החילוניים : במדינה , בצבא ובהתיישבות , בייחוד בזו שבשטחים שנכבשו במלחמה , ועודד את הצעירים הדתיים להתגייס לצבא ולראות בשירות בו ייעוד . זו היתה משיחיות , שלא חיכתה לקץ הימים , אלא האמינה בהבאת הגאולה הלכה למעשה . היא לא נפגמה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים . להפך , המלחמה נתפסה כניסיון נוסף שבאמצעותו האל מנסה את עם ישראל . משיחיות חדשה הביטוי המעשי הבולט ביותר למשיחיות החדשה היה בהקמת " גוש אמונים" בחורף , 1974 לאחר הסכמי ההפרדה שעליהם חתמה ישראל עם הסורים והמצרים . כדי לסכל אפשרות שהסכמים מעין אלה יופעלו גם בתחומי הגדה המערבית , התרבו ההתנחלויות שיזם גוש אמונים בשטחיה , ולפעמים דווקא באזורים צפופי אוכלוסין . אלו הביאו לא פעם את המדינה להפעיל את הצבא לפינוי התנחלויות שהוקמו בלא רשות הממשלה . אבל בסופו של דבר – ובייחוד מאז הוקמה ממשלת בגין ב – 1977– הצליחו אנשי הגוש להכתיב את מיקומה של ההתיישבות בשטחים בהשראתן של תפיסות היסטוריותדתיות . האמונה בקדושת ההתנחלות נראתה למתנחלים הניצחון המהיר במלחמת ששת הימים הביא חוגים מסוימים בציונות הדתית לראות במלחמה אירוע משיחי של כיבוש שטחי ארץ-ישראל ההיסטורית . בתמונה : הרב הצבאי שלמה גורן על הר הבית , בידיו ספר תורה והוא תוקע בשופר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא