בין דת למדינה, בין חילונים לדתיים

עמוד:426

דת גם אם הדבר נעשה בדרך עקיפה ובלתי רשמית . גם דגם הכנסייה הרשמית נחלש בהדרגה . המדינה מתערבת פחות ופחות בענייני הכנסייה . המגמה היא אקומנית – הכרה שוויונית הולכת וגדלה בכל הדתות העיקריות , פיחות בעליונות הכנסייה הרשמית ומיתון היחס המועדף שקיבלה . רוב מדינות הכנסייה הרשמית נעות לכיוון דגם הכנסייה הנתמכת ( כך , למשל , אנגליה ויוון . ( מדינות קומוניסטיות שהיו בעבר הקדםקומוניסטי מדינות כנסייה רשמית ( לדוגמה : פולין , רומניה והונגריה ) לא חזרו לדגם זה אחרי התמוטטות הקומוניזם . רוב מדינות ההפרדה ומדינות הכנסייה הרשמית מתעצבות יותר ויותר על פי שני הדגמים המרכזיים – דגם הקהילות המוכרות ודגם הכנסייה הנתמכת . לכל המדינות באירופה ובצפון אמריקה יש גישה בסיסית אוהדת כלפי הדת . כמעט כולן – לעתים בהתלהבות ולעתים בהסכמה מסויגת – נותנות לדת מעמד לגיטימי בתחום הציבורי והפרטי . ה'הפרטה' המלאה של הדת , בעבר האידיאל של כל חסידי ההפרדה הטוטלית , קשה להשגה עקב אופיין של המדינה והדת . המדינה עוסקת במוסר הציבורי והפרטי ומחפשת צידוק דתי לעמדותיה , ופעילות המנהיגות הדתית בתחום הדתי והמוסרי מביאה אותה לתמוך בשלטון או להתנגד לו . כך , למשל , בכמה ממדינות אמריקה הלטינית התייצבו כמרים מהכנסייה הקתולית בגלוי נגד הדיכוי של המשטרים הדיקטטוריים וגוברת בתוכם הנטייה להתערב גם במאבקים נגד קיפוח חברתי וכלכלי . הכלל הנוצרי 'מה שלקיסר לקיסר ומה שלאלוהים – לאלוהים' לא מומש במלואו לא במדינה ולא בכנסייה באלפיים שנות נצרות . ניתן לומר שכל המדינות הדמוקרטיות מכירות בזכותם של פרטים וקהילות ל'חופש דת' – גם 'חופש דת שלילי' וגם 'חופש דת חיובי . ' 'חופש דת שלילי' פירושו חופש מדיכוי מדינתי ( למשל : חופש האמונה והפולחן , ( ו'חופש דת חיובי' פירושו החופש להשפיע כאנשים דתיים ( למשל : החופש להתארגנות פוליטית , הזכות לחינוך דתי , הזכות לקבל באופן ישיר או עקיף מימון ציבורי לפעילויות דתיות , הזכות לזמן אוויר באמצעי התקשורת . ( יש לציין כי במדינות דמוקרטיות רבות , מכל הדגמים הנזכרים לעיל , נהוגים סמלים דתיים ( כמו הצלב בדגלי בריטניה , שווייץ וארצות סקנדינביה , ( חגים רשמיים של דת הרוב ומסורות דתיות שונות . בארה"ב , למשל , למרות עקרון ההפרדה , מצהירים ילדי בתי הספר הממלכתיים יום יום על נאמנותם ל"אומה אחת תחת אל אחד , " כל מטבע וכל שטר כסף נושאים את המילים "באל נשים מבטחנו" , ( Trust In God We ) ושבועת האמונים של הנשיא , השרים והשופטים לחברי הקונגרס מסתיימת במילים "כה יעזור לי אלוהים" . ( Me God So Help ) נוסף על כך מקובל בדמוקרטיות העיקרון של ' חופש מדת , ' שמשמעו החופש של כל אדם לא להיות דתי ולא לנהוג כמצוות הדת . כמו כן אין מחייבים אזרח להזדקק למוסד דתי , לטקס דתי , להצהרה דתית או לכל מחויבות דתית שהיא , כדי שיוכל ליהנות מחירויות האדם והאזרח , ובכלל זה זכותו לכבוד , לחופש ביטוי , לחופש מצפון , לחופש נישואים ולשוויון בפני החוק . ולבסוף , אין מגבילים זכויותיו וחירויותיו של אדם מסיבות דתיות . בנושא הזה ישראל והודו חורגות מהמקובל בעולם הדמוקרטי . ישראל ישראל רחוקה מאוד מדגם ההפרדה בין דת למדינה – הן האוהדת , "האמריקנית , " הן המסויגת , "הצרפתית . " יש בהגדרת המדינה היהודית מאפיינים דתיים ; חלק מהמוסדות הדתיים הם ממלכתיים ( הרבנות הראשית והמקומית , המועצות הדתיות , מערכת החינוך הממלכתית–דתית ;( המדינה הפקידה תחומי חיים חשובים ( כגון נישואים וגירושים וקבורה ) בידי מוסדות דתיים ; קיימת חקיקה ממלכתית–דתית והמדינה מזרימה תקציבים ממלכתיים בהיקף גדול למימון שירותי הדת . כל אלה אינם נהוגים במדינות המקיימות הפרדה בין דת למדינה . יש בישראל מאפיינים של הדגמים הדמוקרטיים האחרים – דגם הכנסייה הרשמית , דגם הכנסייה הנתמכת ודגם הקהילות המוכרות , אך יש בישראל גם סטייה בולטת מהמכנה הדמוקרטי המשותף של ארבעת הדגמים הדמוקרטיים . אין בישראל "כנסייה רשמית" במובן האנגלי–סקנדינבי , שדת אחת אכן הוכרזה "רשמית" ו"לאומית" וראש המדינה משתייך אליה ואף עומד בראשה . עם זאת יש מרכיב של "כנסייה רשמית" בעליונות שיש לדת היהודית במדינה , הן במובן החוקי הן במובן הסמלי . אילו היה היתרון מוגבל לממד הסמלי , היה אפשר לדבר על "כנסייה נתמכת , " אך אין ספק שהוא חורג הרבה אל מעבר לסמלים . במובן הסמלי העדיפות היהודית – שיש הרואים בה לאומית–חילונית , יש הרואים בה דתית , ויש הרואים בה מורכבת בדרך כלשהי – היא בשם המדינה , מדינת ישראל , בהגדרתה " מדינה יהודית בארץ–ישראל" ( מגילת העצמאות ) או "מדינתו של עם ישראל כולו" ( חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לא"י תשי"ג , ( 1952 – ובאימוץ סמלים ממלכתיים שהם דתיים , לפחות במקורם . כך דגל המדינה הכחול–לבן – שהיה גם דגלה של התנועה הציונית עד לקום המדינה – הוא כצבעי הטלית , וסמל המדינה – המנורה – מקורו בבית המקדש . להרבה יהודים חילוניים סמלים אלה הם בגדר "דת אזרחית , " בעלי משמעות לאומית ולא דתית , אך אין להתכחש לעובדה שקשר כלשהו בין דת ולאום מקובל על

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר