שבועות

עמוד:416

חורבן הבית השני דבק בו הכינוי "חג מתן תורה" או "זמן מתן תורתנו . " יתר על כן , החג אינו נזכר כלל בספרי המקרא פרט לחומש , אף לא במניין חגי המקדש שמזכיר יחזקאל . בשום מקום בחומש לא מצוין תאריך החג , ועל קביעתו בו' בסיון , לפי הספירה של ספר דברים : "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה ... ועשית חג שבועות " ... ( טז , ט-י . ( או לפי הספירה של ספר ויקרא : "ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" ( כג , טז , ( נחלקו הדעות בין הצדוקים , שחגגו אותו על פי הלוח השמשי שלהם בא' בסיון , החל תמיד ביום א , ' לבין הפרושים , שלפיהם הוא נחוג , כמקובל במקומותינו , בו' בסיון , ואילו לפי אחד הספרים החיצוניים , "ספר היובלים , " הוא נחוג , כמו שני הרגלים האחרים , במילואו של הירח , בט"ו בסיון . ( על מחלוקת זו ועל משמעותה ר' הזרמים והמחלוקות בתקופת הבית השני , במדור זיכרון , מיתוס והיסטוריה ) מגלגולי שמותיו מתבהר מקורו החקלאי של החג , כקודקוד במשולש – שקודקודיו האחרים השעורה ( חג המצות , ( החיטה ( חג הקציר ) והפרי ( חג האסיף . ( תלותם הכרונולוגית של "חג המצות , " שהוא גם "חג האביב , " כשני חגי טבע חקלאיים עברה גם היא תהליך של היסטוריזציה , שקשר את שניהם בסיפור יציאת מצרים , הפותח בפסח ומגיע אל שיאו עם מתן תורה , שלפי ספר שמות , אירע "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים" ( יט , א , ( הוא חודש סיון ובו שבועות . ( ראוי להזכיר , שלפי התיאור בסוף ספר יהושע , התורה ניתנה לעם באמצעות יהושע בשכם ( . זיקה היסטורית–לאומית נוספת בין שני החגים נקבעה בספר דברים , בתיאור של הבאת הביכורים לבית המקדש והדברים שיאמר מביא הביכורים לכוהן , והדברים האלה הם מה שנתפס אז כתיאור תמציתי של תולדות העם , מ"ארמי אובד אבי , " דרך יציאת מצרים ועד ההתנחלות בארץ ( קטע זה שולב לימים בהגדה של פסח . ( הכינוי "עצרת" ( שמשמעו : התכנסות חברתית חגיגית , שעוצרת את מהלך החיים הרגיל ) ניתן במקרא לשביעי של פסח ולשמיני של סוכות " ) שמיני עצרת , ( " וחז"ל מכנים בו גם את חג השבועות . אין ספק בהתאמתו של הכינוי הזה לחג שבועות כולו , שכן , בהיותו חג עלייה לרגל של יום אחד בלבד ( בניגוד לשני הרגלים האחרים , ( סביר שהוא זימן לחוגגים התכנסות גדולה והמונית . ואמנם בכתביו של יוסף בן–מתתיהו נזכרות כמה פעמים התכנסויות המוניות כאלה בחג שבועות . בתיאור של התלקחות המרד נגד השלטון המדכא אחרי מות הורדוס 4 ) לפסה"נ ) מספר בן–מתתיהו : "ובבוא חג יום החמישים – כי כך קראו היהודים לאחד ממועדי השנה אשר להם , מקץ שבעה שבועות מחג המצות לפי מספר הימים – לא עלה ההמון לירושלים רק לעבוד את אלוהיו כחוק , אלא אף להביע זעמו על המעשים הרעים . המון לאין מספר נאסף מארץ הגליל ומאדום ומיריחו וגם מעבר–הירדן , ועולי הרגל הקרובים מארץיהודה עוד עצמו במספרם ובעוז רוחם מהם . " עדות נוספת על נהירה לירושלים לכבוד חג השבועות אנו מוצאים ב"מעשי השליחים" שבברית החדשה , ששם מסופר על עלייה המונית לרגל בחג השבועות , שבה השתתפו גם בני עמים אחרים מהמרחב כולו ואף מרומא . מתיאורם של חז"ל מצטיירת תמונה של חגיגה ססגונית שבה נוטלים הכול חלק וכל אחד בא לבית המקדש עם הטנא שלו , "אפילו המלך אגריפס נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה . " מביאי הביכורים טרחו על ייפוי הסלים עד כי פילון האלכסנדרוני מכנה את שבועות "חג הטנא . " את תהלוכות מביאי הביכורים מלווים פרקי שירה הלקוחים בדרך כלל מספר תהלים . לאחר חורבן הבית השני , משהושעתה הבאת הביכורים לבית המקדש , נהפך קישורו של היום בזיכרון מתן התורה לעצם תוכנו . חז"ל הקדישו להלכות החג מסכת מיוחדת ( משנה ותוספתא ) הקרויה "ביכורים , " והיא לא שובצה בסדר החגים , סדר "מועד , " אלא בסדר העבודות החקלאיות , סדר "זרעים . " כדרכן של מסכתות סדר זרעים , גם למסכת ביכורים יש גמרא ירושלמית בלבד , ולא בבלית , שכן הראשונה גובשה בארץ–ישראל בידי מי שלא נותקו ממנה ואילו האחרונה גובשה בידי חכמים שהיו מנותקים מעבודת האדמה . דיונים הלכתיים ואגדיים ביום ובמשמעויותיו פזורים לאורכו ולרוחבו של הקורפוס החז"לי . מן המושגים התורתיים המתארים את החג נרקחה מערכת טקסית ענפה של הבאת הביכורים אל בית המקדש , שאת תיאורה הססגוני הותירו לנו במסכת זו . התפתחות נוספת בעיצובו של החג היתה בתקופת הגאונים , כנראה במאה ה , 8– כאשר נקבע ב"מסכת סופרים" שבתפילת החג , לפני קריאת התורה , קוראים את מגילת רות . סביר להניח שהעובדה שההתרחשות שבמגילה היא בעונת הקציר ה G לה את קישורה של המגילה לחג הקציר . היו שגרסו כי סיבת הדבר נעוצה במסורת שלפיה דוד המלך היה צאצא של רות המואבייה והוא נולד ומת בשבועות . במהלך ימי הביניים נוספו לתפילת החג ( שנמשך בגולה , כנהוג , יומיים תמימים ) הפיוט הארמי "אקדמות" ( מן המאה ה11– בגרמניה , ( המדבר בשבחו של נותן התורה , ופיוטי " אזהרות" למיניהם ( למן המאה ה9– או ה , ( 10– המונים ומשבחים ומזהירים על שמירת תרי"ג מצוותיה של התורה . כמו כן נפוץ המנהג לקשט את בית הכנסת בירק ופרחים ( זכר לחג הקציר ולביכורים ) ובגזרי נייר של פרחי "שושנתות" ( אולי בשל הרמז לישראל , שהם "כשושנה בין החוחים . ( " מנהג נוסף הוא סעודת חג של מאכלי חלב , שניתנו לה טעמים רבים , רובם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא