משפט, אתיקה, דת ורפואה בישראל

עמוד:357

שטיינברג , שהוענק לו פרס ישראל בזכות יצירתה של אנציקלופדיה הלכתית–רפואית . המנדט של הוועדה היה לגבש הצעת חוק בשאלות הנוגעות לחולה הנוטה למות . היא כללה 59 רופאים ואנשי מקצועות הבריאות , משפטנים , פילוסופים , רבנים מכל זרמי היהדות , וכן אנשי דת מוסלמיים ונוצריים . השאיפה היתה להגיע להסכמה רחבה שתהיה מקובלת על הכול , אבל ההסכמה שהושגה היתה מסויגת . חילוקי הדעות העיקריים בין החברים בוועדת שטיינברג נגעו לשני נושאים : ניתוק ממכשירי הנשמה והימנעות מאמצעים מלאכותיים של מזון ונוזלים . הצעת החוק שגובשה על דעת רוב חברי הוועדה , ושנתקבלה לבסוף בכנסת בשנת , 2005 שיקפה את העדפת הערך של קדושת החיים על פני ערך האוטונומיה . החוק מכיר באוטונומיה של החולה הכשיר , וכן בתוקפן של הנחיות מקדימות שניתנו מראש בידי חולה שנעשה בלתי כשיר . יחד עם זאת הוא אוסר הפסקה של הנשמה מלאכותית כשהדבר עלול להביא למות החולה , אפילו יבקש זאת בדעה צלולה . כמו כן ההכרה בתוקפן של הנחיות מקדימות היא מסויגת – הן אינן חלות על אוכל ושתייה . לעניין זה , של מזון ונוזלים , מבחין החוק בין החולה הכשיר לבלתי כשיר . הוסכם אמנם כי לא ניתן לכפות על אדם בעל כושר הכרה ודיבור לאכול או לשתות בניגוד לרצונו . אבל מחלוקת התגלעה סביב השאלה אם יש לכבד הוראות מקדימות של חולה בלתי כשיר להימנע מהזנה מלאכותית . במדינות המערב נחשבת הזנה מלאכותית לטיפול רפואי לכל דבר ועניין , ויש לכבד את רצון החולה בין שהוא מביע אותו בזמן אמת ובין שהביע אותו בהוראות מקדימות . לעומת זאת , בחוק הישראלי גברה הגישה ההלכתית השוללת הימנעות מהזנה כי היא רואה בכך הרעבה למוות של החולה או סיוע להתאבדות . תרומות איברים תחום רפואי אחר המעורר בעיות מנקודת מבט דתית , וגם בו מתעכבת החקיקה , הוא השתלות איברים . עניין זה מעורר שאלות כבדות משקל מבחינה רפואית , אתית , משפטית והלכתית , בין שמדובר בתרומות איברים מנפטרים ובין שמדובר בתרומות מאנשים חיים . לעניין התרומה מן המת , הערכים של כבוד המת וההגנה על גופתו מפני חילול נסוגים בפני האפשרות של הצלת חיי הזולת , גם על פי גישתם של רבים מפוסקי ההלכה . אלא שהקושי המרכזי נוגע לשאלה של קביעת רגע המוות . מבחינה רפואית , ההגדרה של המוות היא מוות "מוחי" – כלומר , הפסקת הפעילות של גזע המוח ( כאשר ממשיכה הפעילות של הלב והריאות והאיברים הפנימיים האחרים , ולכן אפשר ליטול אותם לצורך השתלה בזולת . ( נוכח תפיסת ההלכה בנוגע לקדושת החיים , והעיקרון שנקבע במסכת אהלות במשנה , שלפיו "אין דוחים נפש מפני נפש , " נדרשת ודאות כי אכן מדובר בתורם מת , שאם לא כן , עצם נטילת האיברים מגופו תגרום למותו . יש מיעוט בקרב הרבנים שאינו מסכים עם קביעת המוות כמוות מוחי , ואוסר תרומת איברים חיוניים מן המת . אך רוב פוסקי ההלכה בדורנו מקבלים כעיקרון את העמדה הרפואית שלפיה מוות מוחי הוא מוות , אם כי הם אינם מעודדים תרומות מן המת כל עוד אין נוכחות של משגיחים רבניים ברגע של קביעת המוות בבתי החולים . יחד עם זאת יש מעט פסיקות שלפיהן מצווה דתית היא להסכים בחיים לתרום איברים שיילקחו לאחר המוות . הדבר גורם בלבול בקרב הציבור בישראל , שחלקו מחזיק בדעה מוטעית כאילו אסור מן ההלכה להסכים לתרומת איברים מן המת , ושיעור המסכימים לכך קטן ביחס למדינות אחרות בעולם . תרומת איברים מן החי מעוררת שאלות אחרות . ישנם איברים שאדם אינו יכול לחיות בלעדיהם , אך יש איברים אחרים ( בעיקר כליות ) שניתן לתרום בסיכון רפואי קטן . החשש העיקרי הוא מפני ניצולם של אנשים חלשים , שמא התרומה אינה נעשית באופן אוטונומי מתוך רצון חופשי , אלא בלחצים משפחתיים , חברתיים ופסיכולוגיים שונים . בהקשר הזה עולה סוגיה בעייתית מאוד בנוגע לשאלת התשלום בעבור תרומת האיבר . זוהי דוגמה מעניינת נוספת להתנגשות בין ערכים הומניסטיים לבין ערכים דתיים , והמוסר ההומניסטי מציב גבולות וסייגים למה שמותר לעשות כדי להציל חיים , מקום שהדת היהודית היא מתירנית יותר . גישתם של רבנים הנוטלים חלק בדיון הציבורי בנושא הזה היא שמבחינה הלכתית אין כל פסול בתשלום על איבר , אבל דווקא בשיח זכויות האדם ההומניסטי רואים בכך פגיעה בכבוד האדם . הנורמות הבינלאומיות בהקשר הזה אוסרות איסור חדמשמעי תשלום בעבור חלקי גוף . לפי גישה זו , סחר באיברים הוא ניצול המצוקה הכלכלית של עניי העולם בידי חולים עשירים , והוא כרוך בפגיעות קשות בזכויות האדם של התורמים . בישראל , כמו בכל העולם , קיים מחסור בכליות להשתלה , ויש חולים שנפטרים בזמן ההמתנה לאיבר . אם כי הכנסת לא חוקקה מעולם חוק האוסר תשלום על איברים , מרכזי ההשתלות בבתי החולים הציבוריים בישראל מכבדים את הנורמה האתית המקובלת ברמה הבינלאומית . אבל ישראלים רבים עוברים השתלות במוסדות פרטיים מחוץ לישראל , ולמרבה הצער יצא לנו מוניטין של עם המעורב בפרקטיקות אסורות של סחר באיברים . דבר זה מעורר דאגה מיוחדת על רקע הדימוי האנטישמי של היהודי שיילוק , האנטי–גיבור של שייקספיר , אשר עמד על זכותו החוזית לקבל "ליטרת בשר" כמימוש של ערבות להלוואה שנתן לסוחר מוונציה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא