יהודי צרפת דור לאחר ההגירה היהודית מצפון אפריקה

עמוד:150

חלק מן התשובה נעוץ בכמה מן השינויים התרבותיים והאידיאולוגיים הבולטים שעברו על החברה הצרפתית , ובהשפעותיהם על יהדות צרפת : ראשית , התפוררותה של המסורת היעקובינית או הרפובליקנית בעקבות הסתלקותו של דה גול בשנת . 1969 אחד מיורשיו , ולרי ז'יסקר ד'אסטן , נתן לכך ביטוי בהיר , בנאום שנשא בברטני בתחילת : 1977 "הגיע הזמן לומר כי אין כל סתירה בין הרצון להיות אזרח צרפתי מלא לבין השאיפה להנציח מסורות , מנהגים ואפילו תרבות מקומית או אזורית ייחודית . " יהודים רבים מצאו בדברים האלה לגיטימציה לשאיפותיהם לפתח מסורות תרבותיות ודתיות משלהם . שנית , ההתעוררות האתנית שהיתה בכל מיני אזורים של צרפת , כפי שהשתקפה בגיליון המיוחד של כתב העת זמנים מודרניים שהוציא סארטר בשנת . 1973 לא רק בקורסיקה ובברטני , אלא גם במחוזות רבים אחרים "הזכות להיות שונה" נעשתה לסיסמה מקובלת שעודדה יהודים – ולאחר מכן גם ערבים – לבטא את ייחודיותם בלי שיוטל ספק בפטריוטיזם הצרפתי שלהם . שלישית , השפעת עלייתו של הימין הקיצוני בהנהגתו של ז'אן–מארי לה פן וקשריו עם ארגונים אנטי–ציוניים ועם חוגים רוויזיוניסטיים בראשותם של פוריסון , רסיניה , גארודי ואחרים . יתר על כן , אירועים כפיצוץ בבית הכנסת הליברלי ברחוב קופרניק בשנת , 1980 ושנה קודם לכן במסעדת הסטודנטים היהודיים ברחוב מדיסיס , או זה שבמסעדת גולדנברג ברחוב דה רוזיה בשנת , 1982 חילול בית העלמין היהודי בקרפנטרה בשנת 1992 וההפגנות האנטי–יהודיות בעליל בשנים 2000 ו – 2001– הגם שרובם בוצעו בידי פלסטינים או אזרחים צרפתיים ערביים – חיזקו את התחושה הכללית בקרב יהודים , כי האנטישמיות עדיין חיה ונושמת בצרפת , יובל שנים לאחר השואה . רביעית , דעיכתן של תנועות אידיאולוגיות בעלות אופי אוניברסלי כמו הקומוניזם והסוציאליזם , ובעקבות זאת תחייתן של מגמות תרבותיות פרטיקולריסטיות יותר – ובהן תנועות לאיכות הסביבה , תנועות פמיניסטיות ותנועות להזדהות אתנית . ידוע היטב כי עם המבקרים החריפים ביותר של הקומוניזם בשנות ה70– נמנו כמה יהודים בולטים שהיו חברים לשעבר במפלגה הקומוניסטית , כגון אני קריז'ל או גי קונופניקי , והפילוסופים החדשים היהודיים אלן פינקלקראוט , אנדרה גליקסמן וברנרד אנרי לוי . בספרו צוואת האל ( 1979 ; de Dieu Les Testament ) מציג אנרי לוי את התנ"ך , וליתר דיוק את המונותיאיזם היהודי , כמערכת של עקרונות מוסר פוליטיים . בניגוד לסופרים "יזראליטיים" קודמים , הוא לא שם לו למטרה להצביע על ערכיה האוניברסליים של היהדות , שאפשר למצוא להם מקבילות בציוויליזציות גדולות אחרות . מטרתו היתה הפוכה בתכלית – לגלות את הערכים הייחודיים ליהדות , ולהוכיח כיצד הסטייה מן הערכים הללו והשחתתם , בידי הנצרות ואידיאולוגיות אחרות , הובילו לברבריות של תקופתנו . ברנרד אנרי לוי ראה בספרו הזה המשך ליצירתו הקודמת , הברבריות באספקלריה אנושית , ( 1977 ; Humain La Barbarie en Visage ) שבה אכן שפך קיתונות של ביקורת על העריצות הפוליטית בכל צורותיה . בשנת 1981 פרסם לוי ספר שלישי , האידיאולוגיה הצרפתית aise ) ח ologie Fran י , ( L'Id ובו טען כי האידיאולוגיה של וישי מושרשת היטב במחשבה הפוליטית המודרנית של צרפת . לאידיאולוגיה זו היו שותפים לא רק מפלגות ימין או ימין קיצוני , אלא גם קשת רחבה של אינטלקטואלים ופוליטיקאים צרפתיים , ובתוכם רבים המשתייכים לשמאל הנוצרי . זו כללה את עמנואל מוניה , מייסד כתב העת , Esprit את הובר בוומרי , מנהלו לעתיד של היומון לה מונד , ואת כל הקבוצה ה"אוריאז'ית" של האינטלקטואלים הצעירים שממשלת וישי חינכה אותם למלא תפקידים ציבוריים , אשר מילאה תפקיד רב השפעה בחיי הרוח בצרפת שלאחר המלחמה . הרעיון הזה , שרווח מאוד בספרות ההיסטורית שנכתבה על צרפת של וישי ועל משטרו של פטן , נחשב באותם ימים לחידוש שערורייתי . ספרו של לוי זכה לגינוי מצד אינטלקטואלים רבים , ובכללם ריימון ארון , שלדברי בתו , דומיניק שנאפר , התייחס אל האידיאולוגיה הצרפתית של לוי כאל "ספר מסוכן , " כי הוא " החמיר מדי" עם צרפת . בעיניו של ארון לא היה חטא גדול מזה . ואולם ראוי לציין כי מאז אפילו הנשיא פרנסואה מיטראן אישר כי הוא עצמו ניהל פלירט ממושך עם משטרו של פטן , בטרם הצטרף למחתרת הצרפתית בשנת . 1943 אחרי התקוממות הסטודנטים במאי 1968 גילו צעירים יהודיים רבים , שהיו בעבר קומוניסטים או מאואיסטים , את המסורת היהודית , ובכללה קיום מצוות , חבישת כיפה ולימוד עברית , תורה ותלמוד , בעשרות חוגים ברחבי צרפת . היו בהם אנשים כבני לוי , מזכירו לשעבר של ז'אן–פול סארטר , שאף נעשה למדריך רוחני אורתודוקסי נודע , ובחר לבסוף לגור בישראל ולעמוד בראש מרכז אקדמי צרפתי שנקרא "מרכז ללימודים לוינסיאניים . " רבים אחרים הצטרפו למגמה אקדמית יותר של לימודי יהדות במחלקות לתרבות עברית ויהודית , שנפתחו באוניברסיטאות בפריז ובמקומות אחרים . כמה מוציאים לאור כגון קלמן–לוי , פריוואט ולאטס יצרו אוספי יודאיקה משלהם , או כתבי עת כגון פרדס , מאבק למען התפוצות ועקבות . באותו הזמן משכו ההרצאות שנתן הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( אשר שימש מנהל בית הספר ENIO מאז שנת , 1947 עשרות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא