הצלת יהודי דנמרק במלחמת העולם השנייה

עמוד:69

ב19– בספטמבר נפרץ משרד הקהילה היהודית , ונגנבה ממנו רשימת חבריה . מנהיגי הקהילה לא השכילו לראות בפעולה אות אזהרה , ולא נקטו כל פעולה עד הרגע האחרון . מבעוד מועד הגיעה לנמל קופנהגן ספינת משא גרמנית , "וארתלנד , " שנועדה להשיט 5 , 000 מגורשים יהודים . ב28– בספטמבר ניגש דוקוויץ אל אנשי הקשר שלו במפלגה הסוציאל–דמוקרטית , להזהירם מפני ה"אקציה" הק 8 בה , שנועדה ליום שישי , 1 באוקטובר . פוליטיקאים דניים נפגשו בשלב הזה עם נשיא הקהילה היהודית כדי ליידעו . הוא אמנם סירב להאמין שהמצב באמת חמור , אך שוכנע להעביר אזהרה לחברי הקהילה . למחרת היום , במהלך תפילת הבוקר בבית הכנסת המרכזי של קופנהגן , אכן נמסרה האזהרה למתפללים והם נתבקשו להפיצה הלאה . הידיעה נפלה על היהודים בהפתעה גמורה . עד אותה העת רק קומץ של יהודים דניים בחר לחפש מקלט בשוודיה השכנה . רובה המכריע של הקהילה היהודית לא הכין כל אמצעי הגנה למקרה שהגרמנים ישנו את מדיניותם . וכך אכן בוצעה בליל שבת פעולה מתוכננת היטב , שלכדה כ300– יהודים מתוך קהילה של 7 , 000 נפש לערך . שאר היהודים ירדו למחתרת . רובם מצאו מקלט אצל שכנים וידידים לא יהודים , לעתים אף בבתיהם של אנשים זרים לחלוטין , והיו גם שהסתתרו בגנים ציבוריים . במקומות שהיהודים לא יכלו לפנות למכרים , הם פנו לכמרים ולרופאים בבקשת עזרה . בינתיים התגבשה באורח ספונטני רשת , שלא היה לאנשיה כל קשר עם תנועת ההתנגדות הדנית לנאצים , והיא עסקה בהסתרה ובהסעה של יהודים נמלטים . מאחורי ההתארגנות לא עמד מוח מתכנן , אף לא ועדה לתיאום הפעולות . זו היתה תנועה עממית של מחאה נגד הכובשים , שכללה עשרות אלפי אזרחים , שהיו עד אז אדישים . אלה נרתמו עתה לפעולה , מונעים מכוחה של משטמה כלפי פעולת הגרמנים נגד קבוצה של אזרחים עמיתים במדינתם . ב2– באוקטובר נסגרו האוניברסיטאות במחאה על המדיניות הגרמנית . המלך כריסטיאן העשירי , איגודים מקצועיים , פוליטיקאים ואיגודי תעשייה ומסחר הצטרפו אף הם למחאה , ובאותו יום עצמו שידרה ממשלת שוודיה את החלטתה לקבל בברכה פליטים יהודיים . למחרת היום קרא הבישוף של קופנהגן הצהרה , שנקראה בכל הכנסיות , המוחה נגד פעולת הגרמנים וקוראת לציבור להושיט עזרה ליהודים הנמלטים על נפשם . במהלך הימים הראשונים של אוקטובר השיטו דייגים מהכפרים לאורך החוף שמול שוודיה יהודים תמורת תשלום . כעבור זמן מה התמזגו מאמצי ההצלה המאולתרים לכלל פעולה מאורגנת יותר , בעיקר בבתי החולים של קופנהגן , שהיו למרכזי פעולה והציעו לאלפי יהודים מסתור והסעה אל החוף , ששם התארגנו הפלגות הצלה . ב5– באוקטובר הבריק ורנר בסט לברלין שדנמרק היא "יודנריין . " זו היתה אמנם הודעה טרם זמנה , שכן הבריחה נמשכה ברוב חודש אוגוסט , אך מנקודת מבטו של בסט , נפתרה הבעיה היהודית בדנמרק . היחידות שהיו בפיקודו של בסט לא נכנסו לפעולה לסיכול הבריחה ; גם לא חיילי הצבא הגרמני . במקרים מעטים נתפסו פליטים בדרכם אל נקודות ההצלה , או במהלך חציית מצר הים המפריד בין החוף הדני לחוף השוודי . מתוך כ 7 , 000– יהודי דנמרק נעצרו ונשלחו לטרזיינשטאט פחות מ . 500– הפסיביות של הגרמנים היתה מלאה . פון האנקן סירב ליטול חלק בפשיטה על היהודים והסתפק בשיגור יחידה של 60 חיילים כדי להגן על הספינה " וארתלנד , " שנועדה להוביל את המגורשים . מפקד הכוחות הימיים הגרמניים בקופנהגן נמנע מלשגר את סירות משמר החופים למשימות של עצירת ספינות עם יהודים נמלטים . בכמה מקרים מתועדים נמנעו חיילים גרמניים במפורש מלנקוט פעולה נגד בריחת היהודים . מאמצי ההצלה של האוכלוסייה הדנית היו בעצם מעשי התגרות בכובש הגרמני , אשר שימשו לחיזוק תנועות ההתנגדות . אלה הגבירו מצדן את פעולות החבלה שלהן מסוף שנת 1943 ועד תום המלחמה . מבחינות אחרי שהחליטו הנאצים בשנת 1943 לגרש את כל יהודי דנמרק למחנות , התארגנה תנועה ספונטנית של תושבי המדינה להברחת יהודי דנמרק לשוודיה . בתמונה : דייג דני מסיע יהודים בספינתו לשוודיה . מתוך 7000 יהודי דנמרק הצליחו הנאצים לשים ידם על כ500- בלבד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא