השואה

עמוד:65

השואה שקיבלו את פני הכובש הסובייטי בשמחה מופגנת ושיתפו פעולה עמו . טיעון זה שימש גם נימוק לעוינות הפולנית . היו מקרים שזו הגיעה , כגון באזור לומז ' ה , בקיץ , 1941 עד כדי טבח ביהודים בידי הפולנים . נכון שיהודים בלטו בין המקבלים את פני הסובייטים באהדה ומילאו תפקידים בדרגים שונים בתקופת השלטון הסובייטי . אך בכך לא היה , חוץ מאשר אצל גרעין זעיר של קומוניסטים יהודיים ופולניים מושבעים , ביטוי לחוסר לויאליות או לשיתוף פעולה אנטי–פולני . יהודים ידעו היטב שהאלטרנטיבה לסובייטים היא הנאצים , ואין תמה שקיבלו בהקלה ובשמחה את כניסת הצבא האדום . הסובייטים הנהיגו בשטח הכיבוש שלהם שיטה טוטליטרית והפעילו אמצעי דיכוי , אך בניגוד למתרחש באזור הגרמני , גורלם וסבלם של היהודים היו זהים לאלה של האחרים . מכל מקום , במשלוחי העונשין והגירושים ההמוניים לעומק ברית המועצות שביצע השלטון הסובייטי , לא נפל חלקם של היהודים מזה של הפולנים . וכך , שוב באופן פרדוקסלי , ניצלו חלק מסוים מיהודי פולין מהשמדה בידי הגרמנים , אחרי שאלה יצאו להתקפה על ברית המועצות . הכוח הצבאי הפולני במחתרת לא הושיט עזרה ראויה ליהודים שהתארגנו להתנגדות ולהתקוממות תחת הכיבוש הנאצי . פניותיהם של יהודים בווילנה ובביאליסטוק נדחו . רק בוורשה , בשלב שאחרי הגירוש הגדול , הוקם קשר בין אנשי " הארגון היהודי הלוחם" ל"ארמיה קראיובה , " הארגון הצבאי של המחתרת הפולנית , והוא נתן ליהודים עזרה מוגבלת בנשק ובתחמושת . לאחר הגירוש הגדול מגטו ורשה , שבו נשלחו למותם ביולי-ספטמבר 1942 כ 300 , 000– יהודים , ונותרו במקום רק כ , 50 , 000– הוקם גוף פולני של מתנדבים להצלה שעסק בהחבאת יהודים ב"צד הארי" של העיר . ראשיתה של התארגנות זו היתה בקבוצה של קתולים ובליברלים צעירים שהתגייסו מתוך דחף של חובה מוסרית להצלה של בני אדם , ובייחוד ילדים , מידי רוצחיהם . כעבור פרק זמן קצר , בסוף שנת , 1942 נוסדה מועצה להצלת יהודים במסגרת המחתרת הכללית . המועצה הוקמה הודות ליוזמה ציבורית והתעוררות הומניטרית בחוגי הפולנים וזכתה , בעיקר מטעמים פוליטיים , גם לתמיכת הממשלה הגולה . המועצה להצלה , שכינויה "ז'גוטה , " פעלה כקבוצה מלוכדת פולנית–יהודית , בוורשה וגם בכמה מערי השדה . תפקידה היה לחפש מקומות מסתור לילדים , לחלק סכום זעיר כקצבה חודשית ליהודים שבחסותה מהמשאבים שהגיעו אליה למטרה זו מלונדון ומארצות חופשיות אחרות ולהשיג מסמכי זהות מזויפים ליהודים שיכלו בהופעתם להעמיד פני פולנים . עם זאת , מרבית היהודים שמצאו מקלט ב"צד הארי" חצו במעברים חשאיים את החומה באופן עצמאי . תנאי מוקדם לאפשרות זו ליציאה ולאחיזה ראשונית בצד הפולני היה פעילותם של מכרים וידידים פולניים נאמנים , שהיו נכונים ליטול סיכון ולשכן את היהודים הנמלטים במקומות מגוריהם . לעתים עמד לרשות היהודים היוצאים ממון או שווהממון כפיתוי שהניע את המסתירים להפוך את ההסתרה לעיסוק משתלם למרות הסיכון . זאת ועוד , הסיכון שארב לנחבאים היהודיים בא לא רק , וכנראה גם לא בעיקר , מצד הגרמנים . הסכנה התגלמה ביחידים או בקבוצות של מלשינים ומסגירי יהודים מבין הפולנים . במלאכה בזויה זו עסקו אנשי שוליים ועבריינים , בעיקר לשם רווח , אך היו גם שפעלו מתוך שנאה והשקפת עולם אנטייהודית . חרף זאת , אותם אלפי פולנים שעסקו בהצלה או סייעו ליהודים עשו זאת מתוך מסירות ודחף הומני . הם גיבורי התקופה האפלה ההיא , ובתוקף חוק "יד ושם" שחוקקה מדינת ישראל זכו להיקרא "חסידי אומות העולם . " מספרם בפולין הוא הגבוה ביותר בכל הארצות הכבושות שהשתייכו לגוש הפאשיסטי–נאצי . והם אכן הצילו בני אדם בנסיבות של סיכון מיוחד . ועם זאת , השיעור היחסי של היהודים שניצלו על אדמת פולין הוא מהנמוכים ביותר באירופה . הפתרון הסופי דוד בנקיר " הפתרון הסופי" הוא מונח שרווח בשיח הפוליטי בגרמניה הנאצית . מאז עליית היטלר לשלטון בשנת 1933 ציין המונח את סילוק היהודים מגרמניה , ומשנת 1941 ואילך – את השמדתה של יהדות אירופה . מקצת החוקרים רואים בפתרון הסופי את שיאו של תהליך שראשיתו באידיאולוגיה ובמדיניות האנטישמית הנאצית מאז , 1933 ומקצתם כוללים אותו במסגרת התוכניות הנאציות הכלליות להשמדת אוכלוסיות שונות , הן בגרמניה ב"מבצע האותנזיה , " והן במזרח אירופה במסגרת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא