האפיפיורות והיהודים בעידן המודרניזציה והחילון

עמוד:20

ללא קשר לתפקוד הוותיקן בזמן המלחמה , היתה שואת יהודי אירופה נקודת מפנה חשובה ביחסי האפיפיורות והיהודים . לאחר שהתברר היקפה המחריד , הבינו ראשי הכנסייה , גם אם עדיין לא הכריזו על אחריות להזנת שנאה ליהודים , כי עליהם לקום ולנער מתוך תורת הכנסייה ( לכל הפחות בגבול האפשר , שהרי גם האפיפיור אינו כול יכול , ( אמירות העשויות להיחשב לאנטישמיות . יוחנן ה , 23– אפיפיור מ1958– עד , 1963 הוא שהוביל לשינויים בעלי המשמעות הרבה ביותר , בעיקר בכל הנוגע לדברים שבכתב . זמן קצר לאחר שנבחר הוא הורה להסיר מהליטורגיה של יום שישי שלפני הפסחא ביטויים אנטי–יהודיים . קריאתו אל קבוצת נציגים יהודיים שבאו לפוגשו ב1960– "אני יוסף אחיכם , " משפט הלקוח מסיפור יוסף המקראי והמתאים לעובדה שאכן שמו היה ג'וזפה , הפכה לסמל מודרני של פיוס בין האפיפיורות ליהודים . כאשר כינס את ועידת הוותיקן השנייה , ( 1965-1962 ) ששינתה באופן חסר תקדים כמעט כל אספקט אפשרי של הכנסייה הקתולית , התעקש יוחנן ה , 23– כנראה בהשפעת מפגשים שהיו לו עם ההיסטוריון היהודי הצרפתי ז'יל איזק , שהוועדה תפרסם גם הצהרה רשמית בנוגע ליהודים . הצהרה כזו נכללה לבסוף בהכרזה הדנה ביחס הכנסייה לדתות לא נוצריות והיא נקראת , על פי ראשיתה , "נוסטרה אטאטה" , Nostra Aetate ) "בזמננו 28 , " באוקטובר . ( 1965 הסעיף הרביעי בהכרזה מוקדש ליחס הכנסייה אל היהודים . הוא מכריז כי הכנסייה זוכרת את מוצאם היהודי של ישו ושל מרבית תלמידיו ומצהיר כי האל לא זנח את היהודים : בכך חורג הוא מעיקרון תיאולוגי נוצרי קדום שעל פיו החליפה הכנסייה את היהודים בתוכנית האלוהית . על פי סיכומי הוועידה , היהודים אינם אחראים , כקבוצה , לא בעבר ולא בהווה , למותו של ישו על הצלב , אף כי , באותו הזמן , ראשיהם ואחדים מהם היו מעורבים בהוצאתו להורג . ישו הלך אל מותו מרצונו : מעורבות היהודים היתה , מבחינה מסוימת , רק "אמצעי" בתוכנית האלוהית . הסעיף מגנה גינוי נחרץ כל גילוי אנטישמיות וקורא ל"דיאלוג של אחווה" ולכבוד הדדי בין יהודים לנוצרים , שיתבסס , כך נאמר בהצהרה , בעיקר על לימודי מקרא ותיאולוגיה . אין בהצהרה הבעת תקווה שהיהודים יתנצרו , אפילו לא באחרית הימים , אם כי יש בה תקווה שאז תפנה האנושות כולה אל האל בקול אחד . אף שאפשר למצוא ליקויים רבים בהצהרה הזאת , חשיבותה רבה בשל היותה תוצר של ועידה כללית של הכנסייה , שנערכה בהשתתפות כל הבישופים . הדבר הזה מקנה לה מעמד גבוה הרבה יותר מכל ההצהרות , שמקצתן חשובות מאוד , שפורסמו אחריה . זאת ועוד , מאחר שההכרזה הזאת , כיתר חמישה–עשר מסמכי הוועידה , נחתמה בידי האפיפיור שכיהן באותו זמן , פאולוס השישי ( יוחנן ה23– נפטר במהלך הוועידה , ( היא יכולה להיחשב גם להצהרה של הכנסייה כגוף וגם להצהרה של האפיפיורות . היבטים רבים של ה"נוסטרה אטאטה" ראויים ללימוד מעמיק , אך נדון כאן רק בשאלה אחת : האם היהודים שעליהם ואליהם מדברת הכנסייה הם יהודי סוף המאה ה ? 20– האם מכירה הכנסייה בכך שיהודים רבים כיום מגדירים את עצמם חילונים ? בניגוד למוסלמים , שאליהם פונה הוועידה בסעיף השלישי של ה"נוסטרה אטאטה" ובין מעלותיהם מצוינת אמונתם באל ויחסם המיוחד לישו ולאמו , אין בסעיף על היהודים כל אזכור של אמונתם בהווה . כמו בעבר , מעלתם וחשיבותם של היהודים קשורות , מבחינת הכנסייה , לכך שהם , על פי כתבי הקודש , עמו הנבחר של האל , וצאצאיו , "על פי הבשר , " של אברהם . בעיני יהודים רבים , הדבר הזה עשוי להיחשב למגרעת : הוועידה לא מצאה ערך חיובי בפולחן היהודי , חיסרון שהוא בולט בעיקר כיוון שציינה נקודות חיוביות בדתות אחרות . באופן פרדוקסלי , דווקא ליקוי זה עשוי להיראות בעיני יהודים חילוניים כנקודה חיובית : גם על פי הכנסייה אין קשר בין מידת מחויבותו של יהודי למסורת היהודית לבין הכבוד המגיע לו בעיני הכנסייה כיהודי . בכל זאת , נראה שחילוניות יהודית אינה עניין מובן מאליו בעיני הכנסייה : האם יש להתייחס ליהודים חילוניים כמו שמתייחסים ליהודים דתיים ? האם יש להתייחס אליהם כמו שמתייחסים לאנשים חילוניים אחרים , שאינם יהודים ? או שמא היהודים האלה הם קבוצה אנושית מיוחדת וחדשה ? האם יש משמעות תיאולוגית בעיני הכנסייה לעובדה שמרבית יהודי העולם לא רק שלא קיבלו את הבשורה הנוצרית , אלא אף פנו עורף להיבטים מרכזיים של המסורת הדתית היהודית עצמה ? על השאלות האלה עדיין לא ענו ראשי הכנסייה . יוחנן פאולוס השני ( נבחר בשנת ( 1978 בחר להגשים באופן ברור את הוראת הוועידה לקיים "דיאלוג של אחווה" עם היהודים . אף כי דעותיו ומעשיו בתחומים רבים הם מקור לא אכזב למתחים בכנסייה ומחוצה לה , קשה לחלוק על כך שהאפיפיור הזה פעל , יותר מכל קודמיו , לשיפור בפועל של יחסי הכנסייה הקתולית עם היהודים ועם קבוצות דתיות אחרות . לבד מהצהרותיו הרבות בעניין , יש להזכיר במיוחד את הכרת הוותיקן בישראל ב1993– וכן את שני הביקורים הסמליים שערך : ביקור בבית הכנסת הגדול של רומא בשנת 1986 וביקור ממלכתי בישראל בשנת . 2000 יש לציין כי למרות האווירה הכללית החיובית לא כל הצהרותיו של יוחנן פאולוס השני בענייני יהודים מתקבלות בברכה בקרב נציגים יהודיים . המסמך " אנחנו זוכרים" שפורסם ב1998– על פי דרישתו , והמוקדש לבירור חלקה של הכנסייה בליבוי שנאת יהודים ובשואה , זכה לתומכים ולמתנגדים בקרב הארגונים היהודיים . היו שטענו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא