|
|
עמוד:8
כאן . צירופם יחד בארבעה שערים על פי סדר היסטורי הופך אותם . אפוא , לכעין פרקים לא רצופים בתולדות הספרות העברית מתקופת ההשכלה ועד שלהי המאה העשרים . הקשר מאחד נוסף , ממוקד , ולטעמי משמעותי אף יותר , נרמז מתוך כותרת הספר . מלבד הקידה המחויכת קמעא שהיא מחווה ליצירה שפתחה לפני כמאה וחמישים שנה את מסורת הרומן העברי , כוונתה להאיר תכונת יסוד עקשנית המסתמנת בספרות העברית לפחות מאז שהופיע ספרו הנודע של אברהם מאפו . אכן , רוב הסופרים והיצירות הנדונים כאן אחוזים באופן כזה או אחר בסיפור העל הציוני , בין אם מתוך אהבת ציון כפשוטה ובין אם מתוך ביקורת ואף התנגדות כלפי היבטים שונים של העלילה ההיסטורית שעניינה גאולת היהודים מן הגלות והוצאת הגלות מן היהודים . עלילה זו לעיתים מונחת כאן על פני השטח ממש , כגון בפרק הסוקר את הספרות על ההתיישבות בעמק יזרעאל בבחינת ייצוג של אחד המיתוסים הציוניים הבסיסיים . לעיתים היא חבויה ונרמזת , כגון בדיון באידיליה 'כחום היום' של טשרניחובסקי , הניתנת בין היתר לפרשנות אלגורית לאומית . לעיתים מוצג הסיפור הציוני דרך צדדיו האמביוולנטיים או האירוניים , כגון בפרק על ישעיהו ברשדסקי , שיצירתו מתבוננת בניכור בלבטיהם של חובבי ציון ברוסיה בשלהי המאה הי"ט , או בפרק על הביקורת שמתחה הספרות על היחס לאנשי הגח"ל , שרידי השואה , במלחמת העצמאות . לעיתים מבצבץ סיפור זה במפתיע , כגון בפרק על הסופר הצעיר והשכוח יעקב שלום קצנלנבוגן , שביטא בסיפוריו את כיסופיו הציוניים העזים עד מותו המוזר בדמי ימיו . לעיתים מבקיע הסיפור הציוני מתוך ניגודיו , כגון בפרק על אביגדור המאירי , שנהפך במהלך מלחמת העולם הראשונה מפטריוט הונגרי מובהק ליהודי לאומי בעל הכרה . לעיתים מוצגת עלילת העל הציונית מתוך הזרה חריפה , כגון בפרק על סיפורי יצחק שנהר המציגים מעין גרסת נגד אירונית לסיפורי ההתיישבות של העלייה השלישית , או בפרק על 'שירת ארץ העברים' של אהרן אמיר , מניפסט כנעני אוטופי שהוא בבחינת שיר אהבה לארץ המתאמץ להעלים כל סממן של התחייה הלאומית היהודית המתרחשת בה . בין כך ובין כך , הספר כולו ממחיש עד כמה הספרות העברית של הדורות האחרונים לא חדלה להתלבט בשאלת טיבה ומשמעותה של המהפכה ההיסטורית הכבירה , שהוליכה את העם היהודי מתקוות האמנציפציה אל תהומות החורבן , ומהתפצלויות לשוניות וגיאוגרפיות אל כינונה מחדש של ריבונותו המדינית במולדתו העתיקה . כותרת הספר היא , לכן , במידת מה גם התרסה כנגד מגמות מתרחבות והולכות בחקר הספרות העברית בימינו , הנוטות להדגיש דווקא את אשמת שומרון , ומציגות ספרות זו באופן פשטני בזרועה הארוכה של הציונות , בבחינת כלי שרת של תנועה קולוניאלית דורסנית ומניפולטיבית שהותירה אחריה שובל ארוך של נרמסים ומדוכאים מבית ומחוץ . המאמרים המכונסים כאן מבקשים לאשר , אמנם , בפה מלא את קיום הקשר האמיץ ואף ההכרחי בין הספרות העברית לבין הציונות להלכה ולמעשה , אך עם זאת להמחיש עד כמה הייתה ספרות זו פלורליסטית , מורכבת וביקורתית בעמדותיה כלפי סיפור העל הציוני ולא שופר תעמולה פשטני בשרותו . הפצעים הנחשפים בה הם , לכן , פצעי אוהב , ואהבותיה , גם כאשר הן מיוסרות מאוד , הן תמיד בסופו של חשבון אהבות ציון .
|
|