|
|
עמוד:11
שהיה מונח בצד השולחן . קוראת בו בפעם הראשונה ומגלה כי לשונו עניינית למדי והוא נקי מן הפתוס של המודיע . אין בו תמונות . אני שמה לב לדיווח הארוך על פציעתם של שלושת חיילי סיירה "אגוז" בלבנון . לאחר כעשר דקות נשמע הצלצול המורה על סוף ההפסקה . יונה נכנסת לחדר , סוגרת את הדלת ואומרת : "אז במה אני יכולה לעזור לך " ? השעה היתה עשר וחצי לערך וכשיצאתי מחדרה הורה השעון אחת . שעתיים וחצי ישבנו שם , קפאתי מקור והקשבתי . שמעתי את סיפור חייה של יונה ועתה אני מנסה לשחזר אותו . יונה : אני מרג » שה את עצמי יותר ישראלית מאשר מזרחייה או ספרדייה הורי עלו מתימן בעלייה הגדולה כילדים קטנים , יתומים . במזל אבא שלי נבחר - אחד משנים עשר - ללכת לפנימייה דתית . הוא היה תלמיד בולט ושלחו אותו למדרשיית נעם . הר"מ שלו ( את מבינה את המושגים האלה נכון , (? שהיה שחור , הבין שיש לו כאן עניין עם בן אדם עם נשמה מיוחדת ושלח אותו ללמוד בישיבה ליטאית . הוא היה תלמיד של הרב שלמה זלמן אוירבך , אם את מכירה . ובאמת הוא השקיע את עצמו בעולם התורה , הפך לרב של אזור גדול ליד פתח תקוה . כך שאני גדלתי בבית של תורה , בית חרדי מאוד . אמא שלי היתה מורה ועכשיו היא גננת . המשפחה שלה לא כל כך רצתה את אבא שלי , הם צנענים , ולא כל כך חרדיים . עד רגע החופה לא ידעו אם הכלה תגיע . הבית היה , כמו שכתוב , אבא אמא ועשרה ילדים סביב השולחן , חמש בנות וחמישה בנים , אני הבכורה . כשאמרתי לך שאני מרגישה את עצמי יותר ישראלית מאשר מזרחייה או ספרדייה , זה בגלל שלמדתי תמיד עם אשכנזיות , הלכתי לבתי ספר אתן , למדתי ב " בית יעקב " ובסמינר "וולף" בבני ברק . אז בזמנו למדו שם מכל הזרמים , וקצת מזרחיות . היום זה אחרת . הייתי תלמידה טובה ומקובלת ובכיתה כיבדו אותי . אבל קרה לי כשהלכתי בבני ברק שהיו צועקים לי "כושית , " או שצחקו עלי באוטובוס . אין לי מועקות מהילדות או משהו כזה , היתה לי ילדות מאוד יפה ומאושרת . תמיד הרגשתי חזקה , ממשפחה חזקה , ידועה , מכובדת . אבא שלי היה שם דבר באזור , ובשבילי הוא היה אבא , אבא קרוב , מחבק ומנשק ונותן אהבה , וגם אבא רוחני , מורה דרך , הרב האישי שלי . הוא נפטר צעיר באופן פתאומי , ואז גם הבנו - רק אחרי מותו - את גודלו האמיתי , האנשים שהיו קשורים אליו ,
|
|