|
|
עמוד:14
מעבר עלומים , תפיסה זו נבעה ממגעם הבלתי - אמצעי עם הניצולים , אחד מהם אמר : ראיתי את יהודי רומניה מזי - רעב , קרועים ובלויים , נדחפים בגבולות , הם היו אדישים ליריות או למאסר . ויוסי אמר : לנו , בארץ , היה תמיד בית לחזור אליו , משפחה . חברימי זה נורא להיות כל - כך לבד , יום אחד , במהלך ההפלגה , הבחין יוסי שטעינת הפחם על האונייה'כנסת ישראל'מתנהלת באיטיות . למטה בחדר - המכונות , שרר חום של 50 - 60 מעלותי על הסיפון , ערכה תזמורת חזרות , בגשם סוחף , לקראת מסיבה שנועדה לאותו ערב , אשה בשם אסתר מ'ערכה חזרות 14 - להצגה שעמדה לעלות בלילה , באחד המחסנים המעופשים . יוסי ניגש לראות מה מעכב כל - כך את הטענת הפחם , לצדה של סירת הצלה - אחת המעטות שהיו על האונייה - נוכח שאחדים ממטעיני הפחם יצאו להפסקה קלה , שחומים מפיח , עלו מהחום הלוהט ככבשן אל הסיפון . הם התגודדו יחד , כמו פסל יצוק מכמה גופות , ראשיהם נחים אלה על אלה , ידיים נאחזות אלה בכתפי הזולתי הם היו כל - כך צמודים זה לזה , מכונסים זה בזה , שלא יכולת לדעת לאיזה ראש שייכת היד שהורדה ולאיזו יד שייך ראש שהושפל לפתע . הפסל קפא על מקומו ועיני כולם התמקדו בים , יוסי הרגיש בדממה מתוחה , איזושהי הינומת אימה שלא מכאן , אימה ישנה , שבאה ממחוזות אחרים , בדומה להתחפשות לפסל שלא זע . אף שמבטיהם היו נעוצים בים , הבחין יוסי שאינם רואים ממש את הים , הים שהביטו בו לא היה בעיניהמי לא רחוק מהם עמד בדד בחור צעיר , כמי שרותק לסיפון , עטוף בדידות , נעול בהי גם הוא עלה לשאוף אוויר , גם הוא הביט בים ולא
|
|