|
|
עמוד:9
הקדמה הכינוי המסורתי 'תקופת הבית השני' מצביע אל עבר בניין גדול , מוצק ומפואר , שעמד כשש מאות שנים ובו חזרו על עצמם בדייקנות , יום יום ושנה שנה , אותם הריטואלים . בתור שכזה רומז הכינוי , כביכול , לעידן של יציבות וחד משמעיות , ואולי אף לעידן של דתיות מאובנת , הרחוקה משאלות המטרידות אותנו היום . אולם אליבא דאמת , תקופה זו היתה רחוקה מאוד מיציבות ומחד משמעיות , ויש להבינה , ואת המאורעות וההתפתחויות שנתנו לה את חיותה ואת משמעותה , כזמן של התלבטויות אינטנסיביות . אלה היו גדולות וקטנות ומספרן רב מאוד , אך נראה שרובן ככולן קשורות היו לשני צירים מרכזיים , האחוזים זה בזה . הציר הראשון הוא מדיני , והוא נובע מן ההבדל העיקרי שבין ימי הבית השני ותקופת המלוכה שקדמה להם : במשך כמעט כל ימי הבית השני לא היתה ליהודים מדינה ריבונית . יהודה נשלטה בתקופה זו על ידי פרם , על ידי מדינות הלניסטיות ולבסוף על ידי רומא , ואילו התקופה החשמונאית הקצרה לא היתה הרבה מעבר ליוצא מן הכלל המלמד עליו . איך לתאם בין זיכרון היסטורי ומסורות שעוצבו ואף קודשו במציאות מדינית ריבונית , ובין מציאות של שלטון זר ? שאלה זו הטרידה בתקופתנו לא רק את יהודי התפוצות , אשר היו גם הם חידוש בתולדות ישראל , אלא גם , וביתר עוצמה , את בני העם היושבים במה שדרתה פעם ארצם . ולשאלה זו היה גם פן דתי : אם מלך פרם הוא השולט בארץ , או אם המיסים נשלחים לאלכסנדריה או לאנטיוכיה , איזו משמעות או מקום יש עוד לתביעת הריבונות של מי שטען פעם "כי לי הארץ , כי גרים ותושבים אתם עמדי , " ואיזה טעם יש עוד לתשלום תרומות ומעשרות למשרתיו ? ובכלל , אם הקיסר הרומי הוא המולך בפועל , ונציביו ולגיונותיו שולטים בכל , מה עוד נותר לה ? ' התלבטות כזאת היתה קשה שבעתיים משום שהיא התנהלה בצילו של היכל , כלומר , ליד המקום שאמור היה להיות ביתו ארמונו של ריבון העם והארץ . מקום זה זכה כעת לכבוד רב מאת המלכים הזרים , אך אלה גם שללו ממנו כל משמעות מדינית . מה לעשות ? התלבטות כזאת ומה שהםתעף ממנה הולידו קשת של תגובות , ממרד בקצה האחד ועד אובדן זהות יהודית בקצה האחר , ובין הקצוות גוונים שונים של נםיונות לתאם בין דת יהודית ומדינה נוכרית . ונםיונות אלה חייבים היו להתייחם לתופעת התפוצות היהודיות ( דת ללא מדינה , ( שהיתה כאמור חדשה בתקופה זו , ולהיבחן בתקופה החשמונאית הקצרה , שעה שנדרשו יהודים בעלי מדינה להתמודד עם אוכלוסיית נתינים שלא היו בני הדת היהודית . הציר האחר הוא התרבותי הזהותי . החל בימי אלכסנדר מוקדון , במאה הרביעית לפני הספירה , נדרש עם מזרחי ומסוגר להתמודד עם עולם גדול ועם תרבות מערבית מוצלחת שיובאה למזרח ומוםדה בו : עם לשון חדשה , מוסדות ואורחות חיים חדשים , דרכי חשיבה חדשות , ועוד . ומעל לכל , תבע עימות זה התייחסות מצד יהודים בשל היותם רגילים להגדיר
|
|