|
|
עמוד:5
והמפקדים קיבלו הוראה זו באהבה ומילאו אותה בנאמנות ובהתלהבות , אם כי בדרך כלל אין אנשי צבא אוהבים התערבות ציבילים . מפקדי החזיתות באופן מיוחד גילו נאמנות למופת , אם כי על כל אחד מהם היתה מוטלת אחריות כבדה לחיי היישובים בחזיתם . רק מהגליל אי אפשר היה לקחת אף איש אחד , אבל משם הבאנו רובים . כך אורגנה במשך שעות אחדות פעולת 'נחשון , ' שהצילה ירושלים ושימשה מפנה בכל מלחמתנו לפני הפלישה . דרך נס הגיע באותו לילה המשלוח הראשון של נשק חדש מחוץ לארץ דרך האוויר — ומיד נשלחו הרובים ומכונות הירייה ( מקלעים ) לחזית ירושלים . דבר זה היה שישה שבועות לפני פרוץ הפלישה — ובשישה שבועות אלה נשתנו פני הארץ . ? נכבשו חיפה , צפת , טבריה , יפו והשכונות הערביות בירושלים החדשה . בפעולת 'נחשון' נפרצה הדרך לירושלים ונכבש הקסטל , אם כי באחד הימים הראשונים עבר כמה פעמים מיד ליד . באחד הקרבות בהר זה נהרג המצביא של הכנופיות הערביות עבד אל קאדר אל חוסייני . הוחש מלאי רב של מזון לירושלים , ומלאי זה נתן האפשרות ליהודי ירושלים לעמוד במצור החדש שבא עם הפלישה . המעוות של מאות שנים לא תוקן בימים אחדים . סביבת ירושלים היתה זרועה המון כפרים ערביים — ועד לפני צאת האנגלים נותקה שוב התחבורה היהודית בכביש תל אביבירושלים . היתה לי הזכות לבוא לירושלים בשיירה האחרונה ימים אחדים לפני הפסח , וכבר לא יכולתי , לחזור אלא במטוס . ב 15 במאי החלה הפלישה — וכל עצמת הלגיון הערבי , כשהוא מצויד בתותחים בריטיים , הופנתה נגד ירושלים היהודית . אין מן הצורך לספר לכם מה עבר על ירושלים בימים שבין הכתת המדינה עד ההפוגה הראשונה באחד עשר ביוני , ובאיזו גבורה עילאית עמדו יהודי ירושלים . ההפגזה לא נפסקה יומם ולילה והמוות ארב לכל איש ואשה , לכל ילד וזקן , ברחוב ובבית . מלאי המזון הלך ופחת , ומספר החללים הלך וגדל . אולם לא ירושלים בלבד עמדה בסכנה . טורים מצריים מצוידים בתותחים , טנקים ומטוסי קרב הגיעו עד אשדוד ואיימו על תל אביב מדרום . טורים עיראקיים הגיעו ללוד ורמלה ואיימו על תל אביב ממזרח . בגליל השתוללו צבאות קאוקג'י ולבנונים . ובמזרח הגליל הסתער הצבא הסורי במלוא כוחו . עד הפלישה היתה מטרתנו — להגן על כל נקודה ונקודה ולהסתער עם עודף הכוחות שלנו על _מרכזי הכנופיות . עם הפלישה נשתנו המערכות : לא עוד הגנה סטאטית על נקודות ' — אלא עמידה בפני צבאות מסודרים של האויב החמושים במיטב הנשק המודרני הכבד וניסיון להרוס כוח זה ולנתק _קווי התחבורה שלו . גם מטרת האויב שונתה : לא עוד התקפה על נקודות יהודיות — אלא הסתערות על שלושת מרכזי הכוח היהודי : חיפה , תל אביב , ירושלים . כוחותינו היו מתוחים עד קצה היכולת . האבירות היו מרובות , הסכנה היתה איומה , כל מגויס חדש שקיבל אימון כלשהו נשלח מיד לחזית . מטוסי האויב שלטו עדיין באוויר , ולא היתה נקודה יהודית בארץ , בכפר ובעיר , שלא היתה חזית — אבל גם בימים נוראים אלה לא נשכחה ירושלים . אם כי עיר העולמים היתה לגמרי מנותקת , ידענו במטה _שעה שעה על כל הנעשה שם ! ההפגזה המתגברת , ריבוי החללים , צמצום המזון , גידול העייפות — ושוב החלטנו לפרוץ דרך לירושלים — ויהי מה . פירוש הדבר היה להקים 'גשר בין כוחותינו המרוכזים בהרי ירושלים בסביבת מוצא , קרית ענבים , מעלה החמישה מצד אחד , ובשפלה ובעמק ( חולדה וסביבת רחובות ) מצד שני . למען הקמת מגע עם כוחותינו בהרי ירושלים היינו צריכים לכבוש את לטרון , שבו התבצר הלגיון הערבי . לא היתה לנו רזרבה חפשית , ואי אפשר היה לקחת אנשים משאר החזיתות שחסמו הדרך לצבאות הפולשים שבאו מדרום , מצפון וממזרח . הקימונו אז חטיבה חדשה — חטיבה שבע — מעולי קפריסין שזה רק הגיעו ארצה . מלבד יחידת השריון והתותחנים , אף גדוד אחד של חיל הרגלים בחטיבה זו לא היה מאומן , ועל פי כל חוקי הצבא אסור היה לשלוח אותם
|
|