|
|
עמוד:13
עשרים שנה לאחר המלחמה סיימתי לכתוב את ספרי הראשון , הסביבה בישראל , בו תיעדתי רבים ממכאוביה הסביבתיים של ישראל . היו אז כבר למעלה מ - 6 מיליון נפשות בישראל . סיימתי את הספר בתיאור המפרט את מצבה העגום של שונית האלמוגים באילת , חופה הדרומי ביותר של ישראל . מה שהיה פעם מגרש משחקים קסום של אלמוגים ודגים בצבעים פסיכודליים החל להיעלם במהירות : 75 % משפע האלמוגים כבר נעלמו . כתבתי אז כי " בני האדם , ולא מכליות הנפט , הם המעמידים חלקים גדולים של השונית בפני סכנת כליה . הגורם בעל התרומה המשמעותית ביותר להרס השונית הוא ככל הנראה האפקט המצטבר של שחיינים וצוללנים " . בפועל , הדילמה למקבלי ההחלטות נראתה אז פשוטה למדי : או להגביל את הגישה לשונית כל עוד נותר חלק ממנה שניתן להציל , או להמשיך ולהתיר צלילה לא מבוקרת עד שכל האלמוגים יושמדו . ואכן הפתרון היה כמעט פשוט כל כך . כנגד כל הסיכויים , לפני כחמש - עשרה שנים נכנסה לתוקף תוכנית ניהול אגרסיבית בשמורת האלמוגים . היא שינתה לחלוטין את התנאים בשטח . גשרים ארוכים להולכי רגל נבנו מהחוף אל המים העמוקים ומנעו מצוללנים וממתרחצים עם שנורקלים את ההליכה על פני רצפת האלמוגים הרגישה ; נקבעה תקרה יומית למספר המבקרים המורשים להיכנס לחוף שמורת האלמוגים ; צומצמו סיכונים אפשריים הנובעים מפעילות אנושית - מחקלאות ימית ועד ספינות משא . בקיצור , טביעת הרגל הכבדה של הפעילות האנושית הקלה את לחצה . תגובתו של הטבע מעודדת . תוכנית ניטור לאומית מראה כי ההתמוטטות נמנעה , והחליפה אותה התקדמות צנועה אך מובהקת : יש יותר דגים ; האלמוגים שבים ; איכות המים השתפרה . אמת פשוטה בדבר מערכות אקולוגיות שנקלעות לחריגה מכושר הנשיאה שלהן , שוב מזדהרת : " פחות זה יותר " . הניסיון הזה מאשש עבורי מוטו אישי , ששימש לי השראה בשלושים השנים בהן הייתי מעורב באקטיביזם ובמחקר סביבתי : " מגמה אין משמעותה גורל " . מאז כתיבת אותו הספר עשיתי שימוש נרחב בסוגיה של שוניות האלמוגים באילת כמטאפורה למצב הסביבתי של ישראל . בזמן שניהלתי את העמותה אדם טבע ודין , בשנות ה - , 90 נראה היה לי שקצב ההרס והזיהום האקולוגי רק התגבר ; היקף הנזק הופך יותר ויותר קשה . תמיד צץ משהו , והמשברים מסרבים להסתיים . מהר מאוד הבנתי שאני מנסה לטפל בסימפטומים שונים של אותה הבעיה , הנובעת מגורם עמוק בהרבה . התקדמות סביבתית אמיתית תהיה אפשרית רק אם מספר האנשים הלוחצים על משאביה המוגבלים של המדינה יתייצב . הניסיון לפתור בעיות אקולוגיות בזמן שהאוכלוסייה צומחת במהירות מעלה דימויים של " שוליית הקוסם " , הפואמה שכתב גתה ב - 1797 והפכה בת - אלמוות בסרטו של דיסני פנטזיה . מאמציו הנואשים של מיקי מאוס לעצור את השטף נידונו לכישלון , וזאת בשל דליי המים שמטאטאים מכושפים וחסרי
|
|