פתח דבר

עמוד:14

של גאבור שנכנס פעם לבית כשהוא שיכור ; המיטה שבנה בעבורנו גאבור בפינת המחסן אך לא הותר לנו לישון בה והיא הועמדה לרשותם של זוג הונגרים מבוגרים שגרו בבניין ; מסדר הארונות או האלונקות בחצר שעליהן שכבו כשישה - עשר מדיירי הבית שנהרגו כאשר חדר למחסן פגז גרמני " קצר" ונחת על המיטה שבה לא הורשינו לישון ; המסע הרגלי בשלג הכבד והטיפוס על סוללת הרכבת הגבוהה שליד הבית כאשר ברחנו במהלך הקרבות לקראת סוף המלחמה אל מחוץ לעיר . בינואר , 1945 במהלך הימים האחרונים של הקרבות על פֶּ שט ( חלקה המזרחי של בודפשט ) , אחרי שהבית עבר כמה פעמים מידי הגרמנים לרוסים ובחזרה , ברחנו ברגל בשלג הכבד אל בקתה נטושה בפאתי העיר . באחד הערבים יצאתי מהבקתה אל השלג הכבד בחוץ , ופגשתי שם חייל רוסי ; קיבלתי ממנו מתנה בלתי - נשכחת של לחם , תפוחי אדמה ומקל קוסמים שחור . את הלחם ואת תפוחי האדמה אכלנו בשמחה , ואילו המקל ליווה אותי בדרכי ארצה עד שהוחרם בקיבוץ " לטובת הכלל " . מאז לא ראיתיו עוד . בחודש פברואר אותה השנה הושלם כיבוש בודפשט בידי הרוסים , ואנו חזרנו אל ביתנו בעיר . באורח פלא הוא נותר שלם יחסית . בודפשט היתה אז עיר רפאים . אנשיה מתו ברעב , בתים רבים חרבו והייאוש שלט בכול . הזיכרון החזק ביותר שלי מאותה תקופה הוא מהביקור בגן החיות הריק , שהיה נטוש לחלוטין אחרי שכל החיות שהיו בו בעבר נאכלו או נהרגו . שנה המשכנו לגור בעיר החרבה עד שהצליחה אמי לצאת מהונגריה ולהפקיד את אחי ואותי בידי פרץ רבס , ידיד המשפחה ופעיל הצלה , כדי שיבריח אותנו אל אבינו , שהמתין לנו בסלובקיה . פרץ רשם אותנו בדרכונו המזויף כילדיו שלו וכך יצאנו למסע . אחרי כמעט שנתיים שבמהלכן לא התראינו עם אבינו פגשנו אותו בברטיסלבה , לאחר שחצינו את הגבול בין הונגריה לצ ' כוסלובקיה . על הפגישה עמנו סיפר אבי בספר שכתב עם אמי : " אין מלים בפי לתאר את אושרי למראם " . אחי מיכאל היה אז כבן שבע ואני הייתי כבן חמש . קודם כול לקח אותנו אבינו למסעדה , ולאחר המחסור שחווינו בהונגריה נחרתה בזיכרוני הארוחה הזו על כל פרטיה : ספל מרק גדול בעל ידיות בשני צדיו וכתיתת בשר עגל , שהיתה כה גדולה עד כי גלשה אל מעבר לשולי הצלחת . . 1 בראנד , , 1960 עמ ' ; 94 וכן רבס , , 2001 עמ ' . 296

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר