|
|
עמוד:30
הצגת ירושלים , או " בת ציון " , כאישה אינה יחודית למגילת איכה ; כך , לדוגמא , מנבא ישעיהו את מפלת סנחריב וצבאו ואומר כי " לעגה לך בתולת בת ציון . אחריך ראש הניעה בת ירושלים" ( מלכים - ב יט , כא ) , ואין לך לעג מכאיב יותר למלך או לשר צבא מזה הניתן בפיה של אישה , מה גם צעירה , שאינה רבת כוח . גם כאשר יתאר הנביא את חולשתה של ירושלים , יעשה זאת באמצעות האנשה , כגון : " כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה ( = אישה היולדת בפעם הראשונה ) קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים " ( ירמיה ד , לא ) . ימים של תקוה לישראל מוצגים אף הם באמצעות האנשה : " עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופייך ויצאת במחול משחקים" ( שם לא , ד ) . גם מי שגרם לסבלה של ירושלים עשוי להיות מוצג כאישה . כך בסיומה של הקינה הרביעית פונה המקונן אל בת אדום באירוניה גלויה : " שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ גם עלייך תעבור כוס תשכרי ותתערי ... פקד עוונך בת אדום גילה על חטאתיך" ( ד , כא - כב ) . והוא הדין בדברי הנביא ישעיהו : " רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה . קחי ריחיים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות " ( מז , א - ב ) . גם במזמור קלז שבתהילים מובעת ציפייה לנקמה בבבל - האם , שלא חסה על האם - ירושלים : " בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו . אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע " ( פסוקים ח - ט ) . מה בין " אלמנה " ל " כאלמנה " ? התלמוד הבבלי ( סנהדרין קד ע " א ) מנסה למצוא קרן אור של נחמה בפסוקנו וקובע בשם רב כי ירושלים הריהי " כאלמנה , ולא אלמנה ממש , אלא כאישה שהלך בעלה למדינת הים , ודעתו לחזור אליה " . אין האלמנות הנזכרת כאן מצב סופי אלא מצב זמני , ובעלה של " האלמנה " , היינו האלוהים , עתיד לשוב אליה , כדברי נחמה רבים שבפי נביאים על העתיד הזוהר המובטח לעיר . על חכמתם של בני ירושלים מדרש איכה רבה לפסוק ( מהדורת בובר ) עומד על מה שנראה בו ככפילות של לשון ושואל מדוע נאמר בו גם " רבתי בגויים" וגם " רבתי עם " . כתשובה הריהו קובע כי " רבתי בגויים " משמעו " רבתי בדעות " , היינו עיר שחכמת תושביה גדולה היא ונודעת בין אומות העולם , ועל כן " ר ' הונא בשם ר ' יוסי אמר : כל מקום שהיה ירושלמי הולך היו מציעין לו קתדרא ( = כסא ) ומושיבין אותו עליה , בשביל לשמוע חכמתו " . כדוגמא לסיפור המעיד על חכמתם של ילדי ירושלים ראו : " אחד מאתינס בא לירושלים ונכנס לבית הספר . מצאם לתינוקות שיושבים שם ורבם אין אצלם . היה הוא שואלם והם משיבים . אמרו לו : בוא ונעשה בינינו , שכל השואל שאלה ונוצח את חברו – יטול כליו ( = בגדיו ) ממנו . אמר להם : הן . אמרו לו : אמור אתה , שאדם זקן אתה . אמר : אתם , שבני המקום אתם , קודמים לי . אמרו לו : דבר זה מהו : ' תשעה יוצאים ושמונה נכנסים ושניים מוזגים ואחד שותה ועשרים וארבעה משמשים ' . לא היה יכול להשיב , ונטלו ממנו כליו . בא אצל ר ' יוחנן רבם , אמר לו : אי רבי ! כל אותה רעה גדולה יש אצלכם , כשבא אדם אורח לביניכם אתם נוטלים כליו ?! אמר לו : שמא שאלוך ולא יכולת להשיב ? אמר לו : הן . ומה שאלוך ? אמר לו : כך וכך . אמר לו : בני , תשעה יוצאים – אלו תשעה ירחי לידה , ושמונה נכנסים – שמונה ימי מילה , ושניים מוזגים – אלו שני דדים , ואחד שותה – התינוק שנולד , ועשרים וארבעה משמשים – עשרים וארבעה ירחי יניקה . מיד בא והשיב להם ונטל כליו , וקראו עליו : ' לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי ' ( שופטים יד , יח ) " ( איכה רבה א , יא ) . סיפורים נוספים על חכמתם של אנשי ירושלים וילדיה ראו להלן , עמוד . 258 " העיר אשר בדד יושבת" שירה של נעמי שמר , " ירושלים של זהב " ( בוצע לראשונה בידי הזמרת שולי נתן בפסטיבל הזמר ביום העצמאות של שנת תשכ " ז ) הוא מן הידועים שבשירים שנכתבו מאז הקמת המדינה ( והיה אף מי שביקש לעשותו להמנונה ) . את שמו קיבל השיר מן המסורת האגדית ( ירושלמי , שבת ו , א ) המספרת על תכשיט של זהב בצורת העיר ירושלים שנתן ר ' עקיבא לאשתו , בתו של בר כלבא שבוע . שיר זה נכתב ערב מלחמת ששת הימים ותיאר את ירושלים של אותם הימים כ " עיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה " . יש במשפט זה רמז ברור לפסוקנו ממגילת איכה וגם התייחסות אל החומה שהפרידה באותם ימים בין מדינת ישראל לממלכת ירדן . אגב : מגילת איכה נרמזת בשיר זה גם בשורה הפותחת בתיבת " איכה " : קינה על כך ש " איכה יבשו בורות המים " . לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים צורף לשיר המשפט " חזרנו אל בורות המים " , וכך הומר עבר עגום בהווה משמח .
|
|