|
|
עמוד:11
את מחשבת העבר אל סוגיות בהווה , וההווה שלנו הוא ההווה שלאחר רצח העם המתועש . כך נתייחס אליו בסדרה זו . אחרון חביב ומסכם : באחד הקורסים שהוקדשו לפילוסופיה של החינוך פגשנו סטודנטית חרוצה ובלתי מתפשרת בהתעקשותה להבין . במשך כל הקורס היא עמדה על דעתה שהיא לא מקבלת ' כלים מעשיים' מהקורס , למרות תחושתה שמשהו חשוב מתרחש בו . היא ביטאה תסכול קשה שנגרם לה , לטענתה , מכך שלא הבינה דברים בסיסיים , משום שלא הבינה מה הם אמורים לומר לה . ביום המבחן המסכם ניגשנו אליה ושאלנו איך היא מסכמת את הקורס . " מצוין , " השיבה . " בשבוע האחרון הבנתי משהו : בעקבות הקורס , למדתי לחשוב על המציאות . אני כבר לא מאזינה לחדשות באותה הדרך , ולא קוראת עיתונים באותה הדרך . אני מבינה את החיים אחרת . " את החוויה הזו , אליה נחשפנו מעשרות ומאות תלמידים שלמדו אצלנו במשך השנים , אנו מבקשים להנחיל לקוראים רבים ככל האפשר . את הסדרה אנו מקדישים באהבה רבה לכל תלמידינו שהשכילו אותנו , ביקשו חומרים כתובים להמשך הדרך והניחו את היסודות לרעיון כתיבת הסדרה . תודה לשירלי שיינמן על קריאתה המדוקדקת והערותיה לנוסחים המוקדמים של ספר זה . כמו כן , תודתינו נתונה למרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה , לבית הספר לחינוך ולעומד בראשו , פרופ ' דוד חן , ולמכון לאחריות אזרחית , אשר המחויבות האקדמית והערכית העמוקה שלהם לחינוך , אפשרו את הוצאת הפרויקט הזה אל הפועל . ענת רימון אור ויוסי ארגמן , 2016
|
|