|
|
עמוד:14
והתרחקות זו היא שהביאה אותו למצבו הקשה . תיאור השבר שפקד את העם מגיע לשיאו בפסוק : 9 ״לולי ה׳ צבאות הותיר לנו שריד כמעט , כסדם היינו , לעמרה דמינו״ . ( ג ) הנבואה השלישית ( 17 – 10 ) מעמידה את פולחן ה׳ הטקסי והחיצוני , שראשי העם מקפידים על ביצועו ( , ( 15 – 11 לעומת עבודת ה׳ שיש עמה תשובה אמתית , כפי שדורש הנביא ( . ( 17 – 16 ( ד ) בנבואה הרביעית ( 20 – 18 ) מבטיח הנביא כי גורלו של העם טרם נחרץ לשבט , וכי דרך התשובה עדיין פתוחה לפניו . יש באפשרותו לבחור בין שמירת הברית , שתטה את גורלו לחסד , לבין מיאון ומרי , שימיטו עליו אסון . שתי הנבואות הראשונות מכוונות אמנם אל כלל העם , אך הן נבדלות זו מזו במסר שלהן ובדרך העברתו . בנבואה הראשונה ( 3 – 2 ) אין הנביא פונה במישרין אל העם , אלא הוא מעיד עליו עדים חיצוניים – שמים וארץ , ובפניהם הוא שוטח את האשמותיו , בה בשעה שאת הנאשם עצמו – את העם – הוא מזכיר רק בגוף שלישי . הנבואה השנייה ( , ( 9 – 4 לעומת זאת , פונה במישרין אל העם בלשון נוכחים ( פסוקים , ( 7 , 5 אם כי אחרי הפנייה ״הוי גוי חטא ... ״ עובר הנביא ללשון נסתרים : ״עזבו ... נאצו ... נזרו ... ״ ( . ( 4 הנבואה השלישית ( , ( 17 – 10 שלא כקודמתה , מופנית אל שכבת ההנהגה , ולא אל כלל העם . כך עולה הן מן הכינויים שבפתיחה : ״שמעו ... קציני סדם , האזינו ... עם עמרה״ ( , ( 10 והן מאופי תביעותיו של הנביא : ״דרשו משפט , אשרו חמוץ , שפטו יתום , ריבו אלמנה״ ( . ( 17 דרישות כאלה מכוונות מעצם טבען רק אל מי שממונים על התחום החברתי , דהיינו : אל ראשי העם . קשה מאוד למצוא רקע היסטורי משותף לנבואה השנייה ( 9 – 4 ) ולנבואה השלישית ( , ( 17 – 10 שהרי תיאור מצבה הקשה של הארץ , שכולה מוכה וחרבה ואין בה כמעט אמצעי קיום ( , ( 8 – 6 אינו עולה בקנה אחד עם דברי תוכחה על העלאת שפע קרבנות ועל קיום עצרות פולחן . הנבואה הרביעית ( , ( 20 – 18 כמוה כשתי הראשונות , פונה אל כלל העם . אמנם אין היא נוקטת את המושג ״עם״ ואינה נוקבת בשם ״ישראל״ , אך בהסתמך על הנוסח שלה התואם את דגם הברית , אפשר להניח כי היא פונה אל כלל העם , שהרי הברית עם ה׳ מחייבת את 3 על ייחודה של נבואה זו ועל זמנה ראה למשל קויפמן , תולדות , ו – ז , עמ ' . 195 – 193 , 164 4 המונח " עם " משמש בכמה מקומות קיצור של " עם הארץ " , שהוא כינוי לקבוצת אנשים בעלי תפקידים משפטיים ומדיניים מיוחדים ( בר ' כג ; 7 יר ' א ; 18 לד ; 19 לז 2 ועוד ) , ראה מל " ב יד 21 והשווה שם כא , 24 וכן איוב יב . 2 ראה מלמד , מחקרים במקרא , עמ ' . 41 הנביא בחר כנראה להשתמש כאן דווקא במינוח " עם " בגלל דמיון הצליל לשם המקום " עמורה " שבסמוך . לפי סברה אחרת , לפנינו מטבע לשון שנפרט , כלומר : הנביא פונה אל קציני העם , שמעשיהם דומים לאלה של אנשי סדום ועמורה , ובמקום לומר בפרוזה : " שמעו דבר ה ' , קציני עם סדום ועמורה " , אמר בלשון השירה ( ראה מלמד , שם , עמ ' . ( 166 5 השווה למשל וי ' כו 3 ואילך ; דב ' כח 1 ואילך ; ל 15 ואילך . על התנאי " והיה אם " או " אם " , שהוא יסוד חשוב של דגם הברית בנבואה זו , ראה אופנהיימר , הנבואה הקדומה , עמ ' . 45 – 42
|
|