|
|
עמוד:13
תושבים בערך . למרות זאת לא נרתעו מנהיגיו , מלהיאבק נגד הצעה זו . הכנסת לימודי דת - כך הם טענו בתזכיר שהגישו למועצת החינוך - " תנודת מכה אנושה ואולי חסרת תקנה על עצם העיקרון הבסיסי שעליו מרשתת בית הספר הממלכתי " . עיקרון זה הוא לדעתם " חינוך האזרח ללא הבדל עדה דתית ואמונה וטיפול בכל המבקשים את שירותי כתי הספר על יסוד של שוויין וללא התייחסות כלשהיא לדת " . המדינה המודרנית -כך טענו ראשי הקהילה היהודית - מושתתת על הפרדה מוחלטת מן הדת ; תפקידה לערוב לשלמותם רלשגשוגם של כל אזרחיה ולא לעתיד בשמותיהם . סטייה מתפקיד זה עשויה להחזיר את מוראות האינקוויזיציה וליל בארתולומי , והכנסת הדת לבית הספר היא בבחינת חודר של הםריז שיפתח פתה לכל הרעות , לכן הזדרזו ופנו למועצת החינוך כדי לדחות על הסף את הצעתם של כוהני הדת האנגליקניים , הקשר בין הלגיטימציה של הקיום היהודי ובץ התכנים הדתיים של הלימודים בבתי הספר הממלכתיים הוכר והוצג בידי יהודים בארצות הברית , במלוא משמעותו , כבר בשנות השבעים של המאה ה 19 והכרה זו לא הרפתה מהם גם לאחר מכן - בראשית המאה העשרים , כאשר נחשולים גדולים של מהגרים בנו נדבך חדש של פלורליזם כנוף האנושי של ארצות הברית - לא חדלו מנהיגי הקהילה היהודית מלהתריע על הניסיונות המרובים שנעשו להכניס לימודי דת לכית הספר הממלכתי . הם הציגו בעיה זו במפורש כאחת הסוגיות שכירסמו בבסיס שוויונם החברתי שנמצא אז עדיין בתהליכי התהוותו . גם בדור שלאחר מכן לא חדל המאבק , מחאתו של אחד הרבנים במדינת ניו ' יורק בשנת 1945 על כך שבבית הספר הממלכתי שבעירו נחוג חג המולד ; התמיכה בקובלנתה של עותרת לא י הודיה במדינת אילינוי בשנת 1948 על לימודי דת שהונהגו בכית הספר של בנה ; תלונות בשנות החמישים על דקלום תפילות ועל מורים שהם כוהני דת הלובשים את גלימותיהם בשעת עבודתם בבית הספר : והפולמוס שעוררה ההחלטה של מועצת החינוך של מדינת ניו יורק לפתוח את ירם הלימודים כבתי הספר כתפילה קצרה וו פללמרס שהוכרע כבית הדין העלילן כשנת - 1962 כל אלה ואחרים היו תמרורים בדרכו של מאבק על הגדרת מהותה של התכרה האמריקנית , וממילא על מעמדם של היהודים בתוכה . ההרגשה שבבית הספר הממלכתי עובר קו העשוי לקבוע תחום לשוויונס של כל האזרחים כחברר הכללית לא היתה , למרבה המזל , נחלתם של היהודים בלבד , ' ימן הראוי להזעק על הניסיון הראשון לפגוע בחרוירתינר ' - כך ציטסו שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית מתוך דבריו של גי ימס מדיסרן , אבי התיקון הראשון לחוקה , כאשר הכריעו בשנת 1962 נגד הכנסתה של התפילה הקצרה והתמימה שהוצעה אז לבתי הספר הממלכתיים בניו יורק ; להם הוסיפי : " . .. אותה הרשות היכולה לקבוע את הנצרות כדת הרשמית ולהוציא את כל יתר הדתות - עשויה לקבוע באותה קלות כל כת של נוצרים ( כדת רשמית ) ולהוציא את כל הכתות האחרות " ,
|
|