|
|
עמוד:11
פתח דבר " אבי , פתא ֹ ם , מכל החדרים / יצא למרחקיו המוזרים" יהודה עמיחי , מות אבי " אבא אני כובשת איפה / אתה מתאבך עכשיו וכמה / אנשים שאני אוהבת בעצם / איפה הם מתאבכים עכשיו" יונה וולך , כמה עניינים הורתו ולידתו של ספר זה במותו של אבי היקר , רוברט שמש , בשבת שובה , ה ' בתשרי תשס " ט ( 4 באוקטובר . ( 2008 כאשר עמדתי מעל גופתו , הבטתי בפעם האחרונה בפניו , שהיו כה שלוות במותו , ונפרדתי ממנו , הבטחתי לו שאכתוב ספר ואקדיש אותו לזכרו . באותה שעה סברתי שיהיה זה ספר על סיפורי הנביא אלישע , נושא שעליו כתבתי עבודת דוקטור שנים קודם לכן . אולם בעקבות האבדן שחוויתי , הרגשתי צורך נפשי עמוק להבין מה עובר עליי ולבדוק מה עוד מצפה לי במהלך עיבוד האבל . פניתי לספרים מתחום הפסיכולוגיה בתקווה למצוא בהם תשובות . שלושה עשר יום לאחר פטירתו של אבי , בעודי מתכוננת לצאת לנסיעת אופניים עם אישי , יריב , כדי להרגיע בפעילות הגופנית הזו את נפשי הסוערת ( לימים למדתי שהצורך בתנועה גופנית הוא סימפטום מוכר של יגון ; ראו פרק שני , סעיף ו , ( 25 הבנתי , בהחלטה של רגע , שאני עומדת לכתוב ספר על אבלות במקרא , ושאת הספר הזה אקדיש לזכרו של אבי . שהרי בעקבות מצב האבלות שבו הייתי שרויה נולד הרצון , או שמא נכון יותר - התעורר הצורך - לשלב בין תחום המחקר ובין מה שממילא העסיק אותי , לא רק אינטלקטואלית אלא קיומית . ובאשר לרצון להנציח את אבי באמצעות כתיבת ספר , בעקבות מחקר זה למדתי עד כמה הוא שכיח , ולמעשה , הנצחת המת היא דרך התמודדות רווחת עם אבדן של אדם קרוב ( ראו פרק רביעי , סעיף ב . ( 2 אפשר לומר אפוא שמחקר זה היה בעבורי חלק מתהליך תרפויטי . עם זאת , יש להודות בכנות שלא כל החומרים שבהם עסקתי במהלך כתיבת הספר היו כאלה שניתן לשאוב מהם נחמה . הפרק הראשון , העוסק בתפיסת המוות במקרא , הציב אותי מול התמונה העגומה למדי העולה
|
|