|
|
עמוד:13
פתח דבר בירות , ינואר 1963 שני מרגלים בגיל העמידה יושבים בדירה ברובע הנוצרים , לוגמים תה ומשקרים באדיבות ובנימוס זה לזה . ערב יורד . הם אנגלים ; מנהג הנימוס המחבר ביניהם ומפריד ביניהם אנגלי מאין כמוהו , ואין הוא מתערער אף לרגע . קולות הרחוב חודרים מבעד לחלון הפתוח , צפירות מכוניות ופרסות סוסים מתערבבות בשקשוק כלי חרסינה ובקולות חרישיים של בני אדם . מיקרופון שהוטמן בעורמה מתחת לספה קולט את השיחה ומעביר אותה לאורך הכבל , בעד נקב קטן בציפוי העץ שעל הקיר , לחדר הסמוך . בחדר הסמוך יושב אדם שלישי , רכון מעל מכשיר הקלטה מסתובב , ומתאמץ לפענח את המילים באוזניות הבקלייט שלאוזניו . השניים הם חברים משכבר הימים . הם מכירים זה את זה כמעט שלושים שנה . אך עתה הם אויבים מרים ; לוחמים משני צדי המתרס של סכסוך אכזרי . קים פילבי וניקולס אליוט למדו את רזי עסקי המרגלים יחד במלחמת העולם השנייה . בתום המלחמה עלו שניהם בסולם הדרגות של המודיעין הבריטי וחלקו ביניהם כל סוד שהגיע לאוזניהם . הם היו חברים באותם מועדונים , שתו באותם ברים , לבשו את אותם בגדים מחויטים ונשאו נשים בנות " השבט " שלהם . אך כל הזמן הזה היה לפילבי סוד אחד שהוא לא חלק מעולם : הוא פעל בחשאי בשירותה של מוסקבה , ואת כל מה ששמע מפי אליוט העביר למפעיליו הסובייטים .
|
|