|
|
עמוד:13
5 . 1 מבוא ניהול החברה הוא פעולה משולבת ומורכבת , ולשם הפקתו המוצלחת היא כורכת מרכיבים שונים . את המרכיבים הדרושים להבנת מבנה ניהול החברה ניתן לפרק למספר רמות . בחלק הקודם דנו במשטר בחברה ברמה הבסיסית ביותר . הובהרו מושגי יסוד , ונדונו מערכות היחסים והחובות בין כל הגופים המעורבים בניהולה . נבדקו הקשרים בין הנושים לבין בעלי המניות , ואותרו נקודות התורפה באלה באמצעות הטלת חובות . בחלק זה יידונו סעדים בגין הפרת חובות . סעיף 183 לחוק החברות קובע , כי זכויותיו וחובותיו של בעל המניה הן כקבוע בתקנון החברה , בחוק זה ולפי כל דין . סעיף זה מבהיר , כי מקורות הזכות של בעלי המניות נטועים בקשר החוזי ביניהם , בחוק החברות שמעניק להם זכויות כלליות , ובכל דין אחר , לרבות חוק ניירות ערך , שטורחים עוד ועוד להרחיב את הבסיס הסטטוטורי של ההגנות על המשקיעים . בעידן של טרום חוק החברות לא היו ההגנות על בעלי המניות מבוססות על תפיסה תיאורטית רחבה של זכות ליחס שווה לכל בעל מניה , אלא על תפיסה של עליונות הקניין ועדיפותו של קניין רחב יותר : ככל שהבעלות במניות הייתה רחבה יותר והיקנתה שליטה רבה יותר , כך התחזק מעמדו של המחזיק בה . זכותו של המיעוט , למרות שנבעה אף היא מן הקניין , הייתה צרה יותר , התבססה בעיקר על חריג לכלל , ושיקפה גישה של עשיית חסד של העשיר – בעל הרוב , שהמיעוט העני נסמך על שולחנו , אוכל מצלחתו , ואמור להתפעל מכל פירור של זכות שנזרק לעברו . גם גישת חובות האמון שהוטלו על הרוב שיקפה פטרנליזם של מיוחסים , שאמורים לנהוג בדרך אצילית כדי לא לפגוע במעמד הנחות . סעיף 183 לחוק משקף את נקודת המוצא החדשה של החוק . קדושת זכות הקניין במניה זכתה אמנם לעיגון בחוק ; כללי ההכרעה באסיפה הכללית קובעו בנקודת הרוב הרגיל ; והמיעוט אינו רשאי לקפח את הרוב כאמור בסעיף 191 ) א ( ובסעיף 193 ) א () 2 ( ו –) . ) 3 אולם , במקביל , נקודת המוצא של סעיף 183 מדגישה את אופיים החוזי של היחסים בין בעלי המניות לחברה ובינם לבין עצמם , ובכך מעמעמת את האבסולוטיות של הקניין . האופי ההדדי של כל קשר חוזי מספק לכל אחד מהצדדים לחוזה רגיל הגנות מפני פגיעה , טעות , הטעיה ותרמית . תובנה זו הועתקה גם לקשרים בתוך החברה .
|
|