|
|
עמוד:1
מבוא הנחת מוצא מרכזית של חיבור זה היא ייחודו של ספר תהלים : ספרי המקרא האחרים מבטאים את גישותיהן ואת השקפותיהן של ' הסמכויות ' הדתיות , הכוהנים › המחוקקים או הנביאים – את עולמן של ההנהגות הרוחניות שעמדו מאחורי חיבורי הכתובים המקראיים או את דבר האל , כפי שהוא נתפס על ידי שליחיו . לעומת זאת , מזמורי תהלים משמשים פה לאדם המאמין באשר הוא , השופך את שיחו לפני אלוהיו , תוך כדי יצירת קשר בין מצוקותיו ושמחותיו או בין תחושות שפל לתחושות התעלות – ובין אמונתו . אמנם , גם בספרות החכמה , בספרי איוב וקהלת , פורקים המחברים מעל לבם את מועקת ספקותיהם ומבטאים את המשבר שחל באמונתם בשל הקונפליקט שבין התפיסות המקובלות לבין המסקנות העולות מניסיון חייהם . אבל לעומת התהליך העיוני הדורש הפנמה לימודית , מזמורי תהלים , לרבות המזמורים המוגדרים כחוכמתיים , משקפים בראש ובראשונה חוויה רגשית והכרתית . זוהי חוויה המביאה בעקבותיה ' מהפך ' מהיר , שבו חווה המתפלל , בדרגות עוצמה שונות , את הזדהותו המלאה עם המצב המבוקש , הרצוי , שבכוחו לבטל את תחושת המצב המציאותי . מעברים כאלה מתחוללים לא רק מן המצוקה אל הישועה , מן הייאוש אל התקווה ומביטויי התחינה אל ביטויי השבח והתודה , כי אם גם בסיטואציות הכרוכות בתחושת השתייכות לציבור מוגדר , תוך כדי הבעת הזדהות מלאה עם קהל חוגגים ובדחייתם המוחלטת של ' יריבים ' , שאינם נמנים עם קהל זה . המהפך מתבטא ביכולתו של המתפלל לחוות בתודעתו ובתחושתו את המצב המיוחל הרצוי , ולחוש שהמציאות האובייקטיבית מתבטלת . המנגנון הבסיסי המאפשר מעבר כזה מבוסס על מערכות של ביטויים , הכוללים מטען של 1 מכאן עולה העמדה הרווחת במחקר בן זמננו , המנוגדת לגישות הקדומות , המייחסות את המזמורים כולם לדויד . כך למשל , נכתב בסיכומה של מגילת תהלים ממערת a קומראן מס ' 11 QPs XXVII ) 11 ) שדויד חיבר ארבעת אלפים וחמישים מזמורים . לשאלה זו , של ייחוס המזמורים לדויד , אמשיך להידרש להלן וכן גם בפרק השישי .
|
|