מטרת החיבור

עמוד:8

של רעיונות , ציפיות ותקוות של חברה בימי משבר . הדפוסים הללו חלחלו לספרות ההשכלה העברית באימפריה הרוסית כבר בשנות השישים והוסיפו להתקיים גם בספרות התחייה העברית בתחילת המאה העשרים , בעת שברנר היה אחד היוצרים החשובים בספרות העברית . מטרתו של החיבור הזה היא להתחקות על השימוש שעושה ברנר המבקר והסופר העברי בנורמות , במושגים , בתחבולות אמנותיות ובמוסכמות ספרותיות שמקורן בספרות הרוסית ובמחשבה החברתית הרוסית . באופן סכמטי אפשר לטעון שזיקתו של ברנר לספרות הרוסית ולביקורת הספרות הרוסית באה לידי ביטוי באימוץ דגם המחשבה של ביקורת הספרות של ויסריון בלינסקי ; דגם המחשבה של הסוציאליזם הנרודניקי ( ניקולאי מיכאילובסקי , פיוטר לברוב , גלב אוספנסקי ) , ובכלל זה הסינתזה הנרודניקית טולסטויאנית של " האדם השלם " ; דגם המחשבה של הרטוריקה הפסימיסטית של פיודור דוסטויבסקי ; ודגם המחשבה של השיח הספרותי על " גיבור זמננו " . חשוב לציין שכל דגמי המחשבה האלה נמצאים ביחסי גומלין מורכבים זה עם זה . דגם ביקורת הספרות של בלינסקי , למשל , אופטימי בנוגע למהלך ההיסטוריה האנושית ואף מעודד השתתפות פעילה של האינטליגנציה בתהליך ההיסטורי , ואילו דגם המחשבה הנרודניקי טולסטויאני ספקן כלפי מהלך ההיסטוריה . הדגם הנרודניקי טולסטויאני מדגיש את הצורך בשלמות האישית ובהחדרת האידאלים המוסריים למוסדות החברתיים , מה שעומד בסתירה לפקפוק של דוסטויבסקי וממשיכי דרכו בקרב הניטשיאנים הרוסים באותנטיות של הערכים המוסריים . יחסי הגומלין בין הזרמים האינטלקטואליים הרוסיים במחצית השנייה המאה התשע עשרה , ובייחוד יחסי הגומלין בין ספרות לפוליטיקה , נדונים בפירוט בפרק הראשון של החיבור , שמשמש הקדמה לדיון בהשפעתם של הזרמים האלה על הגותו האמנותית והחברתית של ברנר . ואולם יחסים בין האסתטיקה לפוליטיקה עוברים כחוט השני במחשבתו של ברנר החל בימי ה " חניכות " הספרותית בערי המחוז ברוסיה וכלה בפועלו כאינטלקטואל הביקורתי הטוטלי — סופר , מבקר ופובליציסט — בלונדון ובארץ ישראל בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים . כבר בראשית דרכו הספרותית היתה לברנר זיקה עמוקה לתפיסה הפואטית המדגישה את האחריות החברתית של הסופר . הזיקה הזאת עומדת במוקד הפרק השני של

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר