פתח דבר

עמוד:10

הקולנוע , ושלכאורה כבר נכתב עליהם כמעט הכול . לפעמים נשזרת בכתיבתו של זליכה גם נימה אישית , כמו במאמרו על ' הקונפורמיסט' של ברטולוצ ' י , שם הוא מדבר בגלוי על היחס הקשה שזכה לו מצד עמיתיו כששימש חשב כללי באוצר , ואינו מסתיר את כעסו ותסכולו על כך שבשל יושרתו האינטלקטואלית קמו לו יריבים , ואפילו אויבים , מכל קצות הקשת הכלכלית חברתית פוליטית של המדינה . כאמור , יש היגיון בחוסר הסדר לכאורה של הדברים כפי שהמחבר מעמידם כאן . הוא לא כותב על הסרטים בהתאם לרצף כרונולוגי כלשהו ואינו מחלק אותם לנושאים וז ' אנרים . אדרבא , הוא בורא לנגד עינינו מבנה ליניארי מקורי , המאזכר את מה שמקובל לכנות בעולם הספרות כ ' ספרות משווה ' , ולכאורה מציע ' קולנוע משווה ' . מפתיע ומאתגר לגלות כיצד הוא יוצר הקשרים בין סרטים כמו ב ' צהרי היום ' ל ' ריו בראבו ' , בין ' הקונפורמיסט ' ל ' יוג ' ימבו ' היפני , בין ' הנודעת ' של היצ ' קוק לסרט הסיני ' תשוקה זהירות ' . שני האחרונים הם אמנם סרטי ריגול , אבל זליכה מוצא בהם הקשרים רחבים ועמוקים הרבה יותר . בכלל , היצ ' קוק מבצבץ כמעט מכל עמוד בספר , וטוב שכך . שהרי כבר מוסכם על רבים שהיצ ' קוק הוא גדול הבימאים שקמו לקולנוע . תרומתו של זליכה לקביעה זאת היא בכך שהוא מצרף מבט אישי מנומק היטב למספר סרטים של הגאון האנגלי הוליוודי . כך הוא מחבר באופן מפתיע גם בין 'החותם השביעי ' של אינגמר ברגמן לבין ' מנהטן ' של וודי אלן . מול ' החותם השביעי ' הוא מציב גם את ' אליס בערים ' של הבימאי הגרמני ווים וונדרס , וגם זאת הוא עושה באורח מפתיע ומושכל . היכרותו של המחבר עם המרחב האמנותי תרבותי העולמי מאפשרת לו לקשר באופן נועז , ועד כמה שידוע לי מקורי מאוד , בין 'עידן התמימות ' של מרטין סקורסזה על פי הרומן של אדית וורטון ( שתורגם לאחרונה לעברית ) , לבין האימפרסיוניזם , הפוסט אימפרסיוניזם והציור בכלל , תוך התמקדות בצייר הצרפתי ז ' ורז ' סרא . זהו מעשה כמעט חתרני : שלא כמקובל – הוא אינו עוסק בעיבוד קולנועי לרומן קלאסי , אלא מחבר בין עולם הציור לעולם הקולנוע דרך הספרות .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא