מבוא

עמוד:10

אוצרות הרוח של תרבויות ומורשות שאותן שללה : המורשת היהודית-גלותית , המורשת הילידית-פלסטינית והמורשת של יהודי ארצות ערב והאסלאם . שלוש הפרשות מגלות תנועה המפרידה בין בני אדם לבין תרבותם במסגרת עיצובן של זהות לאומית ושל תרבות לאומית . כפי שציין ההיסטוריון ההודי ק"נ פאניקר , טריטוריה של אומה אינה נתון , כי אם תולדת היחסים בין כוח פוליטי להבניה תרבותית . ( Panikkar 2009 , 92 ) כיבושה של הארץ אינו מסתיים אפוא בהשתלטות על המרחב ובביצור גבולותיו הטריטוריאליים ; הוא כרוך לבלי הפרד בהתגבשותה של תרבות לאומית ובהאחדתה . לשלוש הפרשות שיתוארו בספר היה חלק , בדרכים שונות , בכינונה של תרבות קולקטיבית ; שלושתן ממחישות את ההתמודדות עם קרעי האומה כקהילה מדומיינת , ושלושתן נותנות ביטוי לשלילת הגלות המאפיינת את הציונות וליחסה האינסטרומנטלי לעבר , המבוסס על המגמה הציונית להפקיע את הזיכרון האישי ואת המרחב הפסיכולוגי לטובת הזיכרון הקיבוצי והמרחב האידיאולוגי ( רולניק . ( 18 , 2007 אך בה בעת היו שלושתן כרוכות במיון ובשימור של תרבויות ושל היסטוריות מוכחשות , ולפיכך הן מאפשרות לנו להקשיב לקולות מושתקים החותרים הן תחת קטגוריות של תרבות לאומית ולמדנות מערבית והן תחת דימויה העצמי של הציונות כמפעל אירופוצנטרי . הספר יגולל את קורותיו של מוסד הנע בין סדר לפריעתו , בין מימושה של התשוקה להבניית תודעה לאומית הומוגנית לבין סיכולה . הספרים המכונסים בספרייה הלאומית בירוש לים חושפים את זיקתה של הציונות לאוריינטליזם האירופי ואת השימוש שעשתה בדמיון הקולוניאלי כדי להבין את עצמה ולכונן את זהותה - אך הם גם שבים ומזכירים את מעשה המחיקה ואת השכחה שכפתה הציונות על חסידיה ועל נתיניה . הספרים מדובבים את שתיקותיה של הציונות ומגלים את יסודותיה המסוכסכים , ומשום כך הם משתייכים גם לתחומם של הערעור , הסירוב והפרגמנטציה : שייכים וזרים , בני בית וחסרי בית , חלק מן התרבות ההגמונית ומן הכוח והידע של מדינת הלאום ובו בזמן אתר של התנגדות והיסטוריה חלופית . קורות הציוויליזציה האנושית רוויים בביזה , בשוד ובהרס של ספרים , של ספריות ושל כתבי יד , והתוקפנות האנושית מעולם לא פסחה על הרוח . העברתם של נכסי רוח ממנוצחים למנצחים היא בת גילה של המלחמה עצמה Nicholas ) , ( 1994 , 39 ומאז העת העתיקה כיבושים טריטוריאליים , מלחמות אזרחים וסכסוכים דתיים היו כרוכים בהחרמה ובהכחדה של אוצרות תרבות Kastenberg 1997 , ) . ( 277 ; Boylan 2002 , 43 השקפה רווחת שראשיתה ביוון הקלאסית Cuno ) ( 2006 , 17 רואה בהיסטוריה הארוכה של פגיעה בספרים לא יותר מגורל מר , בעודה משמרת את ההילה של ספריות כמרחבים תמימים המסוגרים בהיכליה הקפואים של הרוח . המעיין ברבים מן הספרים העוסקים בתולדותיהן של ספריות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא