|
|
עמוד:5
פתח דבר : דינה פורת אין ספק : ספר זה , המביא דברים משל ויטקה ועליה , היה ממש בבחינת הכרח למתאבלים עליה , ואינו בגדר מילוי חובה . והנה הוא כאן , יוצא לאור כשנה לאחר לכתה מעמנו , עשיר בתוכן ונאה למראה : עדויות , מאמרים , שירים , זיכרונות , תיאורים – פסיפס שהורכב במסירות בידי משפחתה ואוהביה הרבים , ונמסר כאן לקוראים , אלה שידעוה ואלה שלא זכו . ויטקה קמפנר-קובנר הייתה אישיות שהטביעה חותם והשאירה משהו משלה בכל סובביה , וחותמה נשאר ויישאר עוד ימים ושנים . קשה להגדיר אישיות ולומר מה הופך אדם לאישיות מטביעת חותם ותוכן , אך אפשר לחוש בה גם בלי הגדרה , ויטקה הייתה אדם מיוחד , ומי שהיה במחיצתה חש בייחודיות של אישיותה . ראשית , הישירות . האופן הפשוט והברור שבו הביעה ויטקה את דעתה על אנשים ועל נושאים . היא לא עיגלה פינות , לא ייפתה דברים , לא נשאה פנים לאיש , ואין צורך לומר שבעלי שררה ורמי דרג לא נחשבו בעיניה לבעלי זכויות יתר . היא לא חסכה את שבט ביקורתה , שהיה חריף לעתים , גם מאבא ז"ל , ומפני שהנוסח הראשון של " המפתח צלל , " למשל , לא נראה לה מובן , כתב נוסח שני . היא יכלה להגדיר אדם במילה קולעת אחת , חודרת חדרי כליות ולב , ואין זה המקום לתת דוגמאות . הייתה לה טביעת עין בבני אדם וצריך היית להוכיח את עצמך קודם שנתנה בך אמון . היא כתבה עבודת מ . א . בפסיכולוגיה על " מרחב אישי , " גם מפני שחיה במחיצת אדם שהיה זקוק למרחב כזה כדי ליצור , וגם כי מתן מרחב אישי מבטא כבוד לזולת וויטקה כיבדה את כל מי שטיפלה בו , את כל מי שאימצה אל ביתה ואל משפחתה וכל מי שעבדה איתו . שנית , הצניעות , ויותר מזה חוש המידה , הפרופורציה . ויטקה יכלה להתפאר בעלילות גבורתה , ובצדק , ויכלה לכתוב אוטוביוגרפיה מדהימה ; יכלה להעמיד את עצמה במרכז הסיפור והתיאור של השואה – גטו ויער ובריחה ונקם – ולא עלה בדעתה לעשות משהו מכל אלה . ובכל זאת היא עומדת במרכז הסיפור , אך לא מפני שרצתה בכך , אלא מכוח אישיותה ומעשיה . עד מותם של אבא ורוז'קה באותה השנה , לפני כרבע יובל שנים , חזרה ואמרה : " אני לא רוצה להתעסק עם מה שהיה ואני לא אוהבת לספר סיפורים" והלכה קדימה בשמחת חיים , בצעדה הקליל ובחיוניות שלא קהתה עם השנים . כשמה כן היא : ויטה – חיים . כששאלתי בפליאה למה אות הגבורה שהייתה אמורה לקבל מהפיקוד הפרטיזני של ברית המועצות , האות הגבוה ביותר שניתן ללוחמים ביערות , אינו מובא ארצה ואינו מתנוסס על קיר מרכזי בסלון – נפנפה לי בידה בתנועת ביטול ואמרה : "אוח , פה זה לא חשוב בכלל . " . 1 ההיסטוריונית הראשית של " יד ושם , " פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב . מחברת הביוגרפיה "מעבר לגשמי" – פרשת חייו של אבא קובנר ( הוצאת "עם עובד" ו"יד ושם . ( 2000 , "
|
|