|
|
עמוד:7
הקדמה מסע אל האחווה : אחווה וסולידריות בישראל ידידיה צ' שטרן ובנימין פורת החברה הישראלית שברירית למראה , מלווה בתחושה עצמית מתמדת של קיום התלוי על בלימה , חרדתו של העומד על שפת התהום . קשה להאשימה בכך . הלוא מראשית ימי הציונות ניצבו יהודי ארץ ישראל , ולימים אזרחי המדינה , לפני קשת רחבה ומסובכת , כמעט בלתי אפשרית , של איומים ואתגרים קיומיים : מדיניות חוץ וביטחון , מלחמה ושלום , התיישבות וגבולות , כלכלה וחברה , דת ומדינה , ישראל ויהדות התפוצות , יהודים וערבים . לקראת כל שנה חדשה מתריעות כותרות העיתונים כי הגיעה נקודת ההכרעה ; בכל מערכת בחירות קובעים פרשנים כי הפעם ייחרץ גורל המדינה והעם . אי-אפשר להקל ראש בקשיים האובייקטיביים , האתגריים , שלפניהם ניצבת החברה הישראלית . קשה למצוא להם אח ורע במדינות מתוקנות . ברם קיים גם הרכיב הסובייקטיבי , התודעתי , המחריף ומעצים את האתגרים המסובכים ממילא . בישראל ויכוח פנימי מועצם לאיום קיומי . היריב לעולם מתויג כימין קיצוני או כשמאל סהרורי , כקנאי דתי או כעמלק מודרני . הצעה ימנית , פסיקה דתית , לעולם יסומנו כחורבן הדמוקרטיה ; הכרעת בג"ץ , פעולה של השמאל , תמיד ייחשדו כקץ הציונות . מכל עבר בטוחים כי האחר , ורק הוא , פועל כבריון שבעת מצור שורף את מחסני התבואה ומביא על ראש כולנו את חורבן הבית השלישי . הזולת - הפוליטי , הדתי , החברתי , הלאומי - הפך להיות הגיהינום . לא לחינם כשישראלים מבקשים להתרפק על ארץ ישראל הישנה והטובה הם נזכרים בגעגוע בשיר "הרעות . " אם נבוא למנות את השסעים החברתיים הקורעים את החברה הישראלית לגזרים נימצא נבוכים : המתח החרדי-דתי-חילוני שעוד לא מצא מזור ; הפערים הכלכליים הגדלים והולכים ; התהום העמוקה שבין ימין לבין שמאל ; השד העדתי שעדיין מגיח מעת לעת מתוך הבקבוק ; החומות החוצצות בין עולים לבין ותיקים ;
|
|