|
|
עמוד:9
לפנטזיה ? בכל אופן , בתחרות שבין המשימה להתארגנות הלא מודעת מנצחת לא אחת זו האחרונה , גם אם היא עושה זאת לעתים בתחפושת . אולי דברים אלה מלמדים אותנו על העוצמה שביסוד קבוצת ההנחה הבסיסית , על הקלות שבה היא לובשת את האדרת של הענייניות , ועל כך שבמקרים רבים קו המשימתיות של הקבוצה זקוק להגנה כדי לשרוד — בניגוד לדימוי של ארגונים כמקום שבו הרציונליות , המשימתיות והתוצאות המבוקשות הם מכווני הפעולה העיקריים . רגע שני יש ארגונים שאני מלווה בהם באופן סדיר צוותים שמצרפים למפגש המתוכנן ( אחת לשבוע או שבועיים ) ארוחת ביניים משותפת — כביכול אתנחתה בין דיונים , שהם העיקר . זהו אקט של הזנה בצוותא , ראשוני מאוד , שמתהווה לאור ה'יחד' ומנסה להרגיע רעב . הוא שכיח בצוותים שבהם לאורך השבוע נמצא כל אחד מהמשתתפים במקום אחר לצורך משימתו , וישיבת הצוות היא גם דרך לציין את היותם מחוברים בכל זאת לישות סמלית אחת . ההסדר בעניין ארוחה זו משתנה ממקום למקום , אך תמיד מצאתי שהקישור בין ההתקבצות המשותפת לבין האכילה יחד הוא טעון מאוד . האכילה המשותפת יכולה להיות רגע של קרבה , זמן של שחרור מתח , הזדמנות להרבה מגעים חלקיים וגם סוג של פיצוי ונחמה על מועקה שהביאה עמה שיחת הצוות או הבדידות שבין לבין . פעמים רבות חשובה הארוחה לא פחות מהעניינים שקדמו לה או שבאים בעקבותיה — כפי שאנו יודעים מניסיוננו בקבוצות שהפסקות הן לא רק אתנחתה או מרווח בין לבין , אלא גם אירוע בעל חיוניות וערך מובהק ; כפי שאתר השתייה וההזנה בארגוני היי טק הוא גם מוקד למפגשים נחוצים , גם אם אינם פורמליים ואינם רשומים בלוח זמנים כלשהו . בצוות מסוים נוצר והתמסד הסדר בעניין האכילה המשותפת , שעיקרו כי את המזון לאכילה בצוותא מביא איש צוות תורן על פי רשימה הנקבעת בראשית כל שנה . ניתן היה לראות מידה ניכרת של התרגשות מוכוונת סיפוק בעניין התקרובת שמביא בכל פעם מישהו אחר מאנשי הצוות , ולעתים נדמה היה שאלה הרגעים המהנים באמת בעבודת הצוות ( שבו העבודה השגרתית של המשתתפים טעונת מתח , אינטנסיבית ולא אחת מפגישה אותם עם תובענות לא מעטה . ( ועם זאת הצטברה שם גם מידה גוברת של דאגה . מישיבה לישיבה התפתח סוג של תחרות מופגנת שבה כל איש צוות תורן מנסה לעלות על קודמיו באיכות התקרובת שהוא מביא , בהשקעה הגלומה בהכנה ובאופן שבו המזון מוגש . אירוע האכילה תפס נפח גובר והולך , עד שהפסקת האוכל התארכה ונהייתה לסוג של ארוחה מרובת מנות . אנשי הצוות הגיבו לכך מצד אחד בהערכה ( ובהפגנת התפעלות מהסטנדרטים העולים מישיבה לישיבה , ( אך גם באימה מסוימת ( האם אוכל אני לעמוד בתחרות מסלימה זו ? מה יקרה כשיגיע תורי . (? נחוץ היה לדבר על כך בתוך הישיבה יחד כדי שיתאפשר לחזור למשהו צנוע יותר ומופגן פחות , שאותו העדיפו המשתתפים כששקלו את העניין . אך גם ההסדר המעודכן לא נשמר באופן מלא , ותחרות ההזנה שבה עם הזמן והקצינה מחדש , כמו מעידה על כוחה הנוכח של אותה כמיהה נושנה .
|
צפנת, מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני
|