|
|
עמוד:129
עולה שחלוקה לרמות מיטיבה דווקא גם עם החזקים וגם עם החלשים . מבחינת תחושותיהם של הלומדים , יש מחקרים המלמדים על תלונות של לחץ מוגזם בהקבצות הגבוהות ועל שעמום ודילול חומר בהקבצות הנמוכות . סוגיה שחוזרת שוב ושוב במחקרים היא שללמידה בהקבצות יש השפעה שלילית על הדימוי העצמי של התלמיד ועל כמה היבטים רגשיים חברתיים נוספים . כפי שכבר צוין לעיל השמה בהקבצה נמוכה כרוכה בהטבעת תווית ( סטיגמטיזציה ) ובהנמכת ציפיות הן מצד התלמיד עצמו והן מצד מוריו והוריו . התוצאה עלולה להתבטא במוטיבציה נמוכה , ביטחון עצמי נמוך , דימוי עצמי נמוך , תסכול ומבוכה , פיתוח גישות שליליות כלפי בית הספר ותהליך הלמידה , ובסופו של דבר – כישלון . מחקרים רבים אכן מראים שלתלמידי הקבצות נמוכות יש הערכה עצמית נמוכה בהשוואה לזו של תלמידי הקבצות גבוהות . הבשורה היחידה בהקשר זה מצויה בממצאים שלפיהם יכול לחול שיפור בהערכה העצמית של תלמידי ההקבצה הנמוכה כשהם מסתגלים למצב וחדלים להשוות את עצמם לתלמידי ההקבצות הגבוהות . מתברר שבהקשר של השפעת השמה בהקבצות על הערכה עצמית מעורבים במקביל שני תהליכים פסיכולוגיים מוכרים היטב – השוואה תוך קבוצתית והשוואה בין קבוצתית . כאשר התלמיד בהקבצה הנמוכה ״פוזל לעבר״ תלמידי ההקבצה הגבוהה , הוא עלול לחוות חוסר ביטחון ביכולתו ובהישגיו הלימודיים . כאשר הוא לומד לקבל את מקומו ולהסתכל פנימה , לתוך קבוצתו שלו , הוא יכול לחוש בטוח יותר ולהשקיע יותר מאמץ בקידום . תהליך דומה אך הפוך מתרחש לא אחת בקרב תלמידים מההקבצות הגבוהות . משתמע מכך שגם לתלמידים אלו ההקבצה לא תמיד מועילה , והדברים אמורים במיוחד על מחוננים . ממצאי המחקרים העוסקים במחוננים אינם החלטיים כלל , במיוחד בהתייחס לצד הרגשי חברתי . בכיתה הטרוגנית תלמיד מחונן עלול לסבול מהצקות ובריונות , מהיעדר אתגר וירידה במוטיבציה , מחוסר הבנה מצד מורים וחברים וכתוצאה מכך מתחושת בידוד ותסכול או אפילו דיכאון . לעומת זאת , תלמיד בכיתת מחוננים נפרדת עלול למצוא את עצמו מנותק מחברת בני גילו שאינם מחוננים , ובתחרות מתמדת ומעוררת מתחים עם חבריו לכיתה שאינם פחות מחוננים ממנו . נראה אפוא שלא ניתן להצביע על אחת משתי הגישות כעדיפה , וההכרעה צריכה להיעשות בהקשר המקומי על בסיס אילוצים ושיקולים ערכיים , שהם שונים ממקום למקום . ברור שהמודל של כיתות הטרוגניות מחייב הבניית סביבה הולמת והכשרה של המורים למשימות מורכבות ועדינות . במקביל , המודל ההומוגני מחייב הקצאת משאבים רבים יותר ושעות לימוד רבות יותר להקבצות הנמוכות , הצבת מורים מנוסים דווקא בהקבצות האלה ופתיחת שערים למעבר מקבוצות נמוכות לגבוהות יותר . בשני המודלים יש לקחת בחשבון בתוך מערכת השיקולים לא רק את ההשלכות המצופות בהיבט הקוגניטיבי אלא גם , ולא פחות מכך , את אלה הנוגעות להיבט הרגשי חברתי . חלוקה לקבוצות מתרחשת לעתים קרובות לא רק בבית הספר היסודי והעל יסודי אלא גם בגן הילדים . יתר על כן , יש במחקר עדויות לכך שבגיל הרך פעילות במסגרת הקבוצה השלמה יעילה פחות מפעילויות בקבוצות קטנות . בקבוצה הגדולה חלק מהילדים אינם קשובים לגננת
|
|